מערכת קרבות חזית ה-ISONZO – חזית נשכחת של מלחמת העולם הראשונה – חלק ב’

 פתח את הדיון: 

מדור: מלחמת העולם הראשונה תגובות: אין תגובות

65465141564654654
מאמר 2 מתוך 2 בסדרת מאמרי מערכת קרבות חזית האיזונצו

חלק ב’

קרב קאפורטו – 24.10.17 – 26.10.17

לאיטלקים היה מידע מודיעיני על ההערכות האוסטרית-גרמנית להתקפה, אולם הרמטכ”ל קדורנה, ומפקד המחנה השני שלו – קפלו, המשיכו בהכנות להתקפה ה-12 שלהם, תוך שהם מזניחים את ההתכוננות ההגנתית שלהם, במיוחד במערכי הדרג השני והשלישי, ומרכזים את מירב כוחם – חי”ר וארטילריה, אך גם ריכוזי תחמושת ותספוקת, בדרג הראשון, לקראת ההתקפה הבאה. העתודות לתגבור הדרג השני והשלישי היו מעטות ביותר. ליקוי יסודי נוסף בהערכות האיטלקית היה אורך החזית שעליה הופקד המחנה השני של קפלו – מגוריציה ועד גבול הגזרה הצפוני, כ-65 ק”מ. הדרג הראשון של המחנה כלל 19 דיביזיות שהיו מאוגדות ב-6 גייסות (קורפוסים) – הרבה מעל ומעבר למוטת השליטה המקובלת למחנה.

מבחינת יחסי כוחות בכלל החזית, היתה לאיטלקים עדיפות גם לאחר התיגבור הגרמני. לאיטלקים היו 608 גדודים מאוגדים ב-41 דיביזיות, לעומת 470 גדודים המאוגדים ב-35 דיביזיות לצד האוסטרי-גרמני. יחס קני הארטילריה היה 4496:6190 לטובת האיטלקים. אולם בגזרה בה בחר הפיקוד הגרמני לבצע את ההבקעה – גזרת בובק-קאפורטו-טולמין, היתה למחנה ה-14 האוסטרו-גרמני עדיפות ביחידות ובכח אש.

הפיקוד הגרמני הביא לגזרה מספר טקטיקות משנות מצב. ראשית, טקטיקה חדשה של התקפת סער (Hutier tactic) שהחלה להיכנס לשימוש בצבא הגרמני כתחליף להתקפות המצח הפרונטליות עתירות הנפגעים ודלות ההשגים, שאיפיינו עד אז את המערכה בחזית המערבית. על פי טקטיקה זו תקפו צוותי קרב קטנים ומובחרים, לאחר הכנה ארטילרית מינימלית או ללא הכנה כלל, תוך הסתננות ועקיפה של מגנני ההגנה החזקים של היריב, לתקיפת עמדות ארטילריה ועמדות פיקוד. רק בשלב השני, לאחר שנוטרלו, לפחות חלקית, ארטילריית היריב ויכולת השליטה שלו, נשלחו יחידות בסיוע כח אש משמעותי לטיפול במגננים המבוצרים שנעקפו. אלמנט נוסף שבא לידי ביטוי בתכנית ההתקפה הגרמנית היה שימוש מושכל בארטילריה. מפקדי הארטילריה השתמשו בחישובים מתמטיים מדוייקים, ובהכוונת האש ממטוסים, תוך ויתור על טיווח מוקדם המגלה כוונות. מרכיב נוסף בהכנות הגרמניות היה ריכוז ממוקד של שימוש בפגזי גז.

תכנית ההתקפה של מפקד המחנה ה-14 האוסטרו-גרמני, הגנרל הגרמני פון בלוב, היתה להתקפת מלקחיים לכיוון קאפורטו בעמק האיזונצו ועל הרכסים השולטים עליו, מכיוון בובק מצפון, ומכיוון מובלעת טולמין שממערב לנהר האיזונצו מדרום. קאפורטו היתה צומת דרכים חשובה, שכן ממנה נמשך ציר ראשי מערבה למישור פריולי-וונטו בצפון איטליה.

מפה מס' 6

מפה מס’ 6 : המתקפה הגרמנית- אוסטרית לכיוון קאפורטו
(Plezzo = Bovec ; Tolmino = Tolmin)
[הצבע הסגול מייצג את הטריטוריה של סלובניה כיום. הצבע הירוק מייצג את הטריטוריה של איטליה כיום.
קו המגע בין 2 הצבאות ערב ההתקפה מסומן בקו עיגולים שחור (איטלקי) ואדום (אוסטרו-גרמני) – ע.מ.]

ההתקפה החלה ב-24.10.17 בהרעשת פתע ארטילרית, ללא טיווח מוקדם, מ-4500 קנים, שכללה שימוש ממוקד בפגזי גז בזרוע הצפונית של ההתקפה. ההפגזה, ובמיוחד השימוש בגז, הפתיעו את היחידות האיטלקיות שהיו מרוכזות בעמדותיהן הקדמיות בגזרת בובק. מאות רבות של חיילים איטלקיים מתו מבלי שהספיקו לחבוש את מסכות הגז שלהם.

בזרוע הדרומית (השמאלית) של המלקחיים, 2 דיביזיות גרמניות תקפו ממובלעת טולמין – הדיביזיה ה-12 במעלה עמק האיזונצו, והדיביזייה האלפיניסטית אלפנקורפס (Alpencorps) על ולאורך הרכסים שממערב לעמק. בזרוע הצפונית (הימנית) תקפו 2 דיביזיות אוסטרו-הונגריות – הדיביזיה האלפיניסטית אדלווייס (Edelweiss), ודיביזיה 22 – במורד האיזונצו מבובק לכיוון קאפורטו. במקביל, 2 הדיביזיות האוסטרו-הונגריות 50 ו-55 שהחזיקו את הרכסים הגבוהים שממזרח לעמק האיזונצו, החלו לגלוש מערבה לתוך העמק. 3 דיביזיות איטלקיות נלכדו בין הזרוע הדרומית שהתקדמה בעמק האיזונצו מטולמין לקאפורטו, לבין הדיביזיות ההרריות הגולשות ממזרח. 6 הדיביזיות הנזכרות הן שחוללו את המפנה הדרמטי בחזית זו, לאחר שנתיים וחצי של לחימה כמעט סטאטית.

המערך של המחנה ה-2 האיטלקי קרס, ובתוך שעות הפך המחנה השני לצבא מובס, שאלפים מחייליו ששרדו את ההפגזה הראשונית נכנעים או נסים על נפשם מבלי כל שליטה של הפיקוד האיטלקי. כבר בשעות אחר הצהריים של יום ההתקפה נכנסו יחידות גרמניות לקאפורטו. מאות סוללות ארטילריה, ומצבורים לוגיסטיים ענקיים, שקודמו לקו הדרג הראשון האיטלקי בהכנה להתקפה ה-12, נפלו בידי התוקפים.

במשך שתי היממות הבאות השתלטו הגרמנים על הרכסים הגבוהים שממערב לעמק האיזונצו בגזרת טולמין-קאפורטו. בקרבות אלה, על רכסי קולובראט (Kolovrat) ומטאיור (Matajur), הצטיין סגן גרמני בשם ארווין רומל, מ”פ שפקד למעשה על גדוד חי”ר מובחר מוקטן, בדיביזיה האלפיניסטית הגרמנית, האלפנקורפס. בפעולת הסתננות נועזת הצליח הכח של רומל לכבוש את הרכסים התלולים ולשבות כ-9,150 שבויים איטלקים ו-81 תותחים באבידות מינימליות לכח שלו. על הצטיינותו בקרבות מערכת קאפורטו קיבל ארווין רומל את אות הגבורה הגבוה ביותר של הצבא הגרמני – Pour le Mérite.

תמונה מס' ב1  -  ארווין רומל 1917

אוברלוייטננט ארווין רומל ב-1917

במקביל להתקפת המחנה ה-14, תקף המחנה החמישי, הותיק בגזרה, של הגנרל בורוביץ בגזרת באינסיצה-גוריציה, ותוך ימים ספורים הצליח למחוק את כל ההישגים המעטים שהצליח צבאו של קדורנה, במחיר דמים כבד, להשיג במשך השנתיים הקודמות. רק בגזרת החוף הצליח המחנה האיטלקי השלישי של הדוכס מאאוסטה להחזיק בעמדותיו, אך גם הוא נאלץ לסגת נסיגה מסודרת כדי שלא יכותר ע”י הכוחות האוסטרו-גרמניים המתקדמים מצפון לו.

בתוך 3 ימים הצליחו כוחות מעצמות המרכז להבקיע את המערך האיטלקי ולמוטט אותו, ולעבור למסע התקדמות ורדיפה במישור פריולי-וונטו שהביא אותם עד לקו נהר הפיאבה (Piave), מרחק כ-120 ק”מ מקו היציאה, וכ-30 ק”מ מוונציה, בתוך 16 ימים. זו היתה ההבקעה המשמעותית היחידה בכל קרבות החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה.

מפה מס' 7

מפה מס’ 7 – התמוטטות החזית האיטלקית לאחר תבוסת קאפורטו והנסיגה לקו נהר הפיאבה

280,000 איטלקים נפלו בשבי במתקפת קאפורטו, ואבידות צבא איטליה בהרוגים ופצועים היו כ-40,000. כ-350,000 חיילים ערקו מן הצבא. בנוסף, כ-400,000 אזרחים איטלקים ברחו מהאיזורים שנכבשו והפכו לפליטים.
ההתקדמות האוסטרית-גרמנית וההתמוטטות האיטלקית זכו לתיאור ספרותי בספרו של ארנסט המינגווי, “הקץ לנשק” (Farewell to Arms). המינגווי עצמו השתתף במערכה בחזית הוונטו בשלב מאוחר יותר כנהג אמבולנס מתנדב בצבא האיטלקי, וגם נפצע בהפגזה אוסטרו-הונגרית בגזרה זו.

לאחר קאפורטו : הלחימה בחזית פריולי – וונטו ומתקפת הנגד האיטלקית באוקטובר 1918

בעקבות תבוסת קאפורטו הודח קדורנה, ובמקומו נתמנה גנרל ארמנדו דיאז. מעצמות ההסכמה, בנות בריתה של איטליה, נחרדו למראה התבוסה, ולנוכח חששן כי איטליה תצא מן המלחמה ובכך יקבלו מעצמות המרכז חיזוק משמעותי, שלחו כוחות לחזית החדשה בצפון איטליה – 5 דיביזיות בריטיות ו-6 צרפתיות, וזאת בנוסף לציוד צבאי רב במקום הציוד שאבד. הצבא האיטלקי תחת דיאז עבר שיקום מהיר, והצליח לעצור את הנסיונות האוסטרו-גרמנים להתקדם בחזית וונטו בין נובמבר 1917 ליוני 1918.

ב-24.10.18, יום השנה לפתיחת הקרב בקאפורטו, כשהאימפריה האוסטרו-הונגרית וצבאה כבר בתהליך מתקדם של התפוררות, יצא הצבא האיטלקי בהנהגתו של דיאז למתקפה שנועדה להבטיח כי גם לאיטליה יהיה נתח בחלוקת השלל שלאחר המלחמה. המערכה, שנקראה מערכת ויטוריו-וונטו, הביאה את איטליה להשתלט בתוך כ-10 ימים על כל האיזורים בחזית האיזונצו שעל כיבושם הקריבה כמיליון חיילים במערכות האיזונצו, כמו גם על חלקים נרחבים מטירול ומהחוף הדלמטי. צבאה של האימפריה האוסטרו-הונגרית המתפרקת הניח את נשקו ב-3.11.18.

ביקור בגזרת קרב קאפורטו

לאחרונה ביקרתי בחזית האיזונצו, תוך התמקדות במערכת קאפורטו בגזרת בובק – קאפורטו – טולמין. הנוף האלפיני הרוגע מסתיר בחובו צלקות רבות של המלחמה ההיא. נוף האיזור שונה כיום מבתקופת מלחמת העולם, בעיקר משום שכיום העמקים והרכסים מיוערים בצפיפות, והשוני בולט כאשר מתבוננים בתמונות מתקופת המלחמה, כאשר הרכסים משני צידי נהר האיזונצו היה חשופים כמעט לחלוטין. לאורך כל הגזרה זורם נהר הסוצ’ה, מרהיב בצבע טורקיז לכל אורכו.

תמונה מס' ב2 -  נהר הסוצ'ה בגזרת טולמין

נהר הסוצ’ה בגזרת טולמין. מימין : מובלעת טולמין – ממנה יצאו הגרמנים להתקפה בזרוע הדרומית

תמונה מס'ב3  -  אין כותרת

מוקד הסיור היה במוזיאון בקאפורטו, כיום קובריד (Kobarid) בסלובניה. זהו מוזיאון מרשים ומפתיע, בהתחשב במיקומו בכפר קטן בסלובניה דהיום. המוזיאון זכה לשבחים ולפרסים רבים, בהם פרס המוזיאון של מועצת אירופה לשנת 1993. במוזיאון תצוגה יסודית ומקפת של תיאור הלחימה במערכת האיזונצו, תוך דגש על קרב קאפורטו, ובהצגה מאוזנת של המידע והמוצגים המתייחסים לשתי המעצמות היריבות שנלחמו במערכה. מלבד התערוכה הקבועה, מעלה המוזיאון תערוכת מתחלפות, ובעת ביקורי הוצגה תערוכה מאלפת על חילות האוויר של הצדדים במערכת האיזונצו. המבקר במוזיאון נשאל ללאומיותו, ובהתאם לכך הוא מקבל התייחסות בשפתו. ואכן, קיבלתי דף הסבר בעברית, והסרט על מערכת האיזונצו שהוצג לנו היה עם כתוביות בעברית !

תמונה מס' ב4  -  מוזיאון קובריד

מוזיאון קובריד

המדינות שנלחמו בחזית פעלו רבות לשימור הזכרון בהקמת אתרי קבורה וזכרון לחלליהן, בהקמת אנדרטות ליחידות שלחמו בגזרה, בשימור בתי העלמין הצבאיים, ובשימור קטעי עמדות.
הבולט שבאתרי הזכרון הוא אתר הקבורה והזכרון ל-7014 חללים איטלקים מעל לקובריד, שנבנה באדריכלות בעלת סממנים פשיסטיים בתקופת מוסוליני ונחנך ע” מוסוליני עצמו בספטמבר 1938 (מוסוליני השתתף בקרבת חזית האיזונצו ונפצע בתאונת אימונים בחזית בפברואר 1917). לעומת זאת אתר הזכרון הגרמני, שנחנך באותה שנה, צנוע ומאופק.

תמונה מס' ב5  -  אתר הזכרון והקבורה האיטלקי

אתר הקבורה והזכרון לחללים האיטלקיים

במספר אתרים לאורך גזרת הלחימה מתוחזקים ומשומרים ביצורי הצדדים כמוזיאונים פתוחים, וכך ניתן לבקר בקטע של עמדות איטלקיות ברכס קולובראט (Kolovrat) (מתחם שנכבש ע”י רומל), ובקטע של מערך ההגנה האוסטרו-הונגרי ממזרח לבובק. גם חלק מהעמדות ושרידי הלחימה ברכסים הגבוהים של מרצלי (Mrzli), קרן (Krn) באטוייניקה (Batognica), וברכסים נוספים, נשתמרו ואפשר להגיע אליהם בסיורים למיטיבי לכת. מוזיאון קובריד מוציא סיורים מודרכים לאתרים אלה, ואפשר גם להגיע אליהם במסגרת מסלולי Walk for Peace, שהם יוזמה של ארגון מקומי המתחזק את המוזיאונים הפתוחים ב-6 אתרים בגזרה, את אתרי הזכרון, ואת מסלולי ההליכה המחברים בין אתרי הלחימה.

ביקור במערך האיטלקי בקולובראט

רכס קולובראט מתנשא לגובה 1115 מ’ ממערב לעמק האיזונצו, מצפון מערב למובלעת טולמין. ברכס נבנה מערך הדרג השלישי של הדיביזיה האיטלקית ה-19, מהגייס ה-27, בפיקודו של פייטרו באדוליו (לימים מחליפו של מוסוליני ומי שחתם על הכניעה לבעלות הברית ב-1943). הדרג הראשון של הדיביזיה היה פרוס בעמק האיזונצו מול מובלעת טולמין, והדרג השני במחצית מדרון רכס הקולובראט. רומל ויחידתו עקפו את 2 המערכים הקדמיים ותקפו בהתקפת הסתננות את מערך הדרג השלישי בשיא הרכס, שכלל גם עמדות של ארטילריה, והשתלטו עליו כמעט ללא אבידות וללא ירי. כיום נמצא ברכס מוזיאון פתוח שבו ניתן לבקר במערכת הביצורים שנבנתה במקום, ולראות את שרידי המחנה האיטלקי שהיה כאן.

תמונה מס' ב6  -  רכס קולובראט

רכס קולובראט

תמונה מס' ב7 - עמדת תותחים איטלקית ברכס קולובראט

עמדת ארטילריה איטלקית ברכס קולובראט

תמונה מס' ב8  -  מרשם קרב כללי של רומל

מרשם התקפת הזרוע הדרומית הגרמנית על קאפורטו (Karfreit) והרכסים ממערב לה –
מתוך ספרו של רומל “התקפות חי”ר”

תמונה מס' ב9 - מרשם מתחם קולובראט - רומל

תרשים המערך האיטלקי ברכס קולובראט (נ.ג. 1114) –
מתוך ספרו של רומל “התקפות חי”ר”

תמונה מס' ב10 -  ללא כותרת

תמונה מס' ב11 -  ללא כותרת

מערך העמדות האיטלקיות ברכס קולובראט

ביקור במערך האוסטרו-הונגרי ברבלניק (Ravelnik), ליד בובק

המערך בגבעת רבלניק (גובה : 519 מ’) הוא חלק ממערך הגנה אוסטרו-הונגרי שנבנה ב-1915 מול בובק, מיד לאחר הכרזת המלחמה של איטליה והשתלטותה על מרחב קובריד-בובק. גם כאן מתקיימת פעילות שימור והאתר הוא מוזיאון פתוח המאפשר ביקור במערכת הביצורים.

תמונה מס' ב12 -  ללא כותרת

תמונה מס' ב13 -  ללא כותרת

תמונה מס' ב14 -  ללא כותרת

תמונה מס' ב15 -  ללא כותרת

ריכוז וסיכום האבידות במערכת האיזונצו

איטלקים 1,015,900
אוסטרו-הונגרים 437,000
סה”כ 1,452,900.

טבלת סיכום אבידות הצדדים

מקורות :

1. John Macdonald & Željko Cimprič, Caporetto and the Isonzo Campaign, Pen & Sword Military, South Yorkshire 2011.
2. Cyril Falls, The Battle of Caporetto, Lippincott, Philadelphia & New York, 1966

3. Ervin Rommel, Infantry Attacks, (translated from German), Zenith Military Classics, 2009

4. חומרים ממוזיאון קובריד ומאתר המוזיאון : www.kobariski-muzej.si/eng

5. אתר ארגון The Walk of Peace in the Soča Region : www.potmiru.si/eng

מאמרים אחרים בסדרה<< מערכת קרבות חזית ה-ISONZO – חזית נשכחת של מלחמת העולם הראשונה ----

תגובך לפוסט