מערכת קרבות חזית ה-ISONZO – חזית נשכחת של מלחמת העולם הראשונה

 פתח את הדיון: 

מדור: מלחמת העולם הראשונה תגובות: 2 תגובה

323234565-626565
מאמר 1 מתוך 2 בסדרת מאמרי מערכת קרבות חזית האיזונצו

חלק א’

בין מאי 1915 לאוקטובר 1917 ניטשה במרחב שבין החוף הצפוני של הים האדריאטי מצפון לעיר טרייאסט (Trieste) לבין האלפים היוליאניים (כיום בתחום סלובניה) מערכת קרבות ה-Isonzo. איזונצו הוא שמו האיטלקי של נהר ה- Soča (מבוטא – סוצ’ה), הזורם מעמק טרנטה (Trenta) באלפים היוליאניים ונשפך אל הים האדריאטי ליד מונטפלקונה (Montfalcone) מצפון לטרייאסט. המערכה באיזונצו היא אחד משדות הקרב הנשכחים של מלה”ע ה-1, וזאת למרות ששיעור האבידות בה היה מחריד, ובאופן יחסי לא נפל כלל משיעור האבידות בבית המטבחיים של החזית המערבית. ואכן, חזית האיזונצו כונתה ע”י אחד מחוקריה “ורדן ברכס הררי”, שדה מערכה שבו נלחמו מאות אלפים בטווחים קצרים מאד, בשטח הררי קשה ובתנאי מזג אויר קיצוניים. חלק ניכר מן האבידות במערכת קרבות האיזונצו נגרמו מתנאי השטח ההררי –  ממפולות שלגים (שלעתים נגרמו ע”י הפגזות ארטילריות או אף מפיצוצים מכוונים), ממוות בקפיאה, או מפגיעה מאבנים מידרדרות במורד ההר, או מנפילה לתהום. האפקט של ירי ארטילרי באיזורים ההרריים והסלעיים היה קטלני – מפולות שלגים, רסיסי סלע שניתזו ועשו שמות ביחידות. רק לאחר שנתיים וחצי של קרבות קשים שבהם נהרגו קרוב לחצי מיליון לוחמים (כ-300,000 איטלקים וכ-200,000 חיילי האימפריה האוסטרו-הונגרית) , נפצעו ונשבו כמיליון (משני הצדדים), ושבהם כמעט ולא הושגה שום התקדמות קרקעית, הגיעה המערכה להכרעה בקרב ה-12 – הקרב שנכנס להיסטוריה כקרב קאפורטו (Caporetto). ב-11 הקרבות שקדמו לקרב קאפורטו היוזמה היתה כל הזמן בידי האיטלקים.

תיאור שדה המערכה

איפיון הקרקע של שדה המערכה באיזונצו מתחלק ל-2 מתארים –  בחלק הדרומי משתרעים מישורי החוף של חבל Karst (Carso באיטלקית). הקארסט הוא איזור המתאפיין במסלע אבן גיר שממנו נגזר השם הטיפולוגי לתצורת אבן גיר במדע הגיאולוגיה. האלפים היוליאניים בצפון זירת הלחימה מגיעים לשיאים של מעל 2200 מטר. לאורך רובו של שדה המערכה זורם נהר האיזונצו, כיום סוצ’ה. היעדים הראשוניים של המתקפה האיטלקית היו טריאסט בדרום, העיר גוריציה (Gorizia) שבמרכז הזירה, והעיירות טולמין (Tolmin), קארפרייט (Karfreit), ובובק (Bovec) בגזרה ההררית הצפונית. היעד האסטרטגי היה פרוזדור ליובליאנה המשתרע ממזרח למרחב הלחימה, שהיה השער האסטרטגי שדרכו קיוו האיטלקים להגיע לוינה, או לבודפשט.

oded1

מפה מס’ 1 – זירת מערכת האיזונצו. (בורוד – הגבול הבינלאומי טרם פרוץ המערכה)

למערכה באיזונצו היו מאפיינים ייחודיים לה שנבעו מאופי הקרקע. לא ניתן היה לחפור קווי מחפורות כמו כחזית המערבית, והכוחות נאלצו לבנות עמדות, או להסתפק במחסות סלעיים וגדרות אבן. תקשורת קווית  –  פרישת רשת טלפונית, היתה בעייתית מאד, ותיקונה קשה עד בלתי אפשרי תחת הפגזה. בעונות הפשרת השלגים הפך נהר הסוצ’ה למכשול כמעט בלתי עביר. תספוקת הכוחות, במיוחד באיזורים הגבוהים, נעשתה בשיירות של פרדות, תוך שימוש בעשרות רכבלים להעלאת התספוקת לעמדות הגבוהות. פינוי נפגעים בתנאי הקרקע הקשים היה תמיד מבצע מורכב, ומשום כך שיעור המוות מפציעות היה גבוה יותר, גם בקרב כוחות הרפואה, מאשר בחזית המערבית. לא ניתן היה לקבור חללים, וגופות נזרקו לגאיות העמוקים או הונחו מתחת למצבורי אבנים, וכתוצאה מכך נוצר במשך הזמן סיכון למגפות.

ode2

oded3

oded4

oded5

656556565512111

כך תיאר ג’וזפה קורדנו, לוחם בבריגדת מילנו האיטלקית, את הניגוד הדרמטי בין הנוף האלפיני הנשגב הנשקף מעמדות יחידתו במרומי פסגת מרצלי ממזרח לעמק האיזונצו, לבין מראה שדה הקרב : “…המראה מנקודה זו מרהיב, אך באותה עת גם אפוקליפטי : סלעים חסרי צורה, שבורים ומפוזרים, מרוסקים מטר אחרי מטר בפגזים מקטרים שונים. צמחייה שרופה לחלוטין, פה ושם מבצבץ גזע של עץ. הרס מוחלט בשטח ההפקר בין שני קווי העמדות. בכל מקום מפוזרים גוויות לא קבורות, רובים, שרידי לבוש ושרידי אדם. בקטעים מסויימים רק 15 מ’ מפרידים ביו קו העמדות שלנו לבין קו עמדות האויב…”  (מקור : מוזיאון קובריד).

הצבא האיטלקי

האסטרטגיה האיטלקית ברוב שלבי המערכה היתה לתקוף בכל מחיר. אביה של האסטרטגיה היה הרמטכ”ל האיטלקי קדורנה –  גנרל צר אופקים ונוקשה, שפעם אחר פעם יזם התקפות “ראש בקיר” מבלי ללמוד לקחים, לא מלקחי צבאות אחרים במלחמה זו ולא מלקחי התקפותיו שלו, וזאת במחירים נוראיים לצבאו. בשל הגיאוגרפיה של איזור המערכה, רוב ההתקפות האיטלקיות היו קרבות הבקעה במעלה ההר. מנגד, האסטרטגיה האוסטרית היתה מגננה, תוך ויתור מינימלי על שטח. הטופוגרפיה של מרחב הלחימה נתנה יתרון מובהק למגן, מה גם שהאוסטרים השקיעו משאבים אדירים בהתבצרות בשטח ההררי. אולם קדורנה היה תמיד משוכנע שהצבא האוסטרי עומד בפני התמוטטות, ובעוד מאמץ אחד ניתן יהיה להביס אותו, וכך חזר 11 פעמים על התקפות המצח שלו לכל רוחב הגזרה, עם מעט מאד מעוף תכנוני, וברוב המקרים ללא ריכוז מאמץ בגזרה מסויימת. בשלב המאוחר של המערכה, ב-1917, קדורנה לא השכיל להבין את המשמעות של התמוטטות הצבא הרוסי בחזית המזרחית, ושל התפנות הכוחות האוסטרים מהזירה הסרבית, שתי התפתחויות דרמטיות שאיפשרו לאוסטרים לתגבר משמעותית את זירת המערכה באיזונצו. השגיאה הקרדינלית של קדורנה היתה שלא העריך את משמעות התיגבור הגרמני שקיבלו האוסטרים באוקטובר 1917.

הצבא האיטלקי במלחמת העולם הראשונה, ובעיקר במערכה באיזונצו, סבל ממספר חוליים יסודיים. חלק גדול מהקצונה שלו היה באיכות ירודה, ורבים מן הקצינים זכו למינוי לא בשל התאמתם וכישוריהם אלא בגלל מעמדם החברתי. בצבא שלטה האסכולה של פיימונטה, ומי שלא השתייך אליה התקשה לקבל קידום, ללא קשר לכישוריו. רוב החיילים היו בני אכרים, שקיבלו יחס גרוע מאד ולא בהכרח היתה להם הזדהות עם מטרות המלחמה של המפקדים. איטליה עדיין היתה מדינה לא מגובשת, המורכבת מאיזורים שונים שאנשיהם זרים, ולעתים אף עויינים, זה לזה. למרות זאת, יחידות החי”ר האיטלקיות הוכיחו פעם אחר פעם יכולת לחימה ודבקות במטרה בהתקפות מצח קשות, ועם סיוע ארטילרי לא מספיק, מול מערכים אוסטריים הרריים מבוצרים היטב.

הארטילריה האיטלקית היתה זרוע חלשה, מבחינה כמותית, תפעולית ולוגיסטית, ובשלבים מאוחרים של המערכה נזקקה איטליה לסיוע ביחידות ארטילריות בריטיות וצרפתיות. למרות זאת יש לציין כי בכל שלבי המערכה היה לארטילריה האיטלקית יתרון מספרי על הארטילריה שמנגד.

עם זאת, היו גם נקודות אור. לאיטליה היה יתרון מובנה במקורות כח אדם לגיוס לצבא, מה גם שהיא נלחמה רק בחזית אחת ומול אויב אחד (החזית האוסטרו-הונגרית, שמלבד גזרת האיזונצו כללה גם את גזרת טירול). בכל שלבי המערכה באיזונצו היתה לאיטלקים עדיפות מספרית מובהקת על יריביהם. קדורנה, שהיה איש ארגון מעולה בתחום של ארגון ובנין הכח הצבאי,  ידע לנצל יתרון זה. היצור התעשייתי המלחמתי של איטליה היה יעיל הרבה יותר מזה של אוסטריה. איטליה היתה בין הצבאות הראשונים שהכניסו לשימוש מאסיבי את המכונית ואת המשאית הצבאית, וגם היתה הראשונה שהכניסה מטוסים לשימוש צבאי (במערכה בלוב 1912). קדורנה השכיל לנצל את העובדה שהחזית היתה קרובה ונגישה לתשתית התחבורה – כבישים ורכבת, של צפון איטליה, ואת הקרבה למרכזים התעשייתיים של צפון איטליה.

oded6

המפקדים : הגנרל קדורנה מימין – הגנרל בורוביץ משמאל

הצבא האוסטרו-הונגרי

הבעייה העיקרית של הצבא האוסטרו-הונגרי היתה בהיותו צבאה של אימפריה בשקיעה, שהתקשתה להחזיק במסגרות המדינית והצבאית שלה את מגוון העמים והתרבויות (והשפות) שתחת שליטתה. בניגוד לאיטליה, הצבא האוסטרו-הונגרי נלחם בו זמנית ב-3 חזיתות : בסרביה, בחזית המזרחית, ובחזית האיזונצו.

במשך רוב תקופת המערכה באיזונצו היה הכח האוסטרו-הונגרי מאורגן במחנה החמישי, בפיקודו של קצין קרואטי מוכשר ויעיל – הגנרל בורוביץ. המחנה כלל יחידות מכ-16 יחידות אתניות שונות באימפריה האוסטרו-הונגרית. האוסטרו-הונגרים העסיקו כח עבודה של כ-500,000 איש, ובתוכם 200,000 שבויים רוסיים, לבניית מערכי ההגנה שלהם. קווי האספקה והתחזוקה האוסטרו-הונגרים היו ארוכים בהרבה מאלה של האויב האיטלקי, ועברו בשטחים הרריים נרחבים ועל תשתית תחבורתית שלא היתה מפותחת כמו בצד האיטלקי.

12 ההתקפות שקדמו לקרב קאפורטו  :  מאי 1915 – ספטמבר 1917

נהוג למנות 12 קרבות במערכת האיזונצו, כולל קרב קאפורטו, אולם משום מה במנין זה לא נכלל השלב הראשון של המערכה, שהחל מיד לאחר הכרזת המלחמה של איטליה על האימפריה האוסטרו-הונגרית (אך לא על גרמניה) במאי 1915. בשלב זה, שנמשך מ-23 ליוני עד 7 ליולי 1915. האיטלקים פרצו מאיזור הגבול, והאוסטרו-הונגרים נסוגו לקו הגנה שהיה מוכן מראש. בצפון האיטלקים הצליחו לתפוס מאחז מעבר לנהר האיזונצו בעיירה קרפרייט, שמיד שינו את שמה לקאפורטו. מגמת האיטלקים להשתלט על הרכסים של האלפים היוליאניים שמעל קאפורטו הצליחה רק באופן חלקי.

oded7

מפה מס’ 2 – קו המגע לאחר הפריצה האיטלקית – יולי
1915(ירוק – הקו האיטלקי ; צהוב -הקו האוסטרו-הונגרי)

הכח האיטלקי כלל את המחנה השני של הגנרל פורגוני, והמחנה השלישי של הדוכס מאאוסטה. מולם עמד המחנה החמישי של בורוביץ.

בין יולי 1915 למרץ 1916 יזם קדורנה סדרת התקפות מקיזות דם ומשאבים שבהן הושגה התקדמות מועטה ביותר, כשהדפוס חוזר על עצמו – התקפות לכל רוחב הגזרה, המתחילות בהפגזה ארטילרית במימדים אדירים, שבעקבותיה הסתערויות הנקטלות מעמדות מקלע אוסטרו-הונגריות ששרדו את ההפגזה. אם הצליחה בגזרה מסויימת הבקעה איטלקית נקודתית, תוך זמן קצר באה התקפת נגד אוסטרו-הונגרית שהדפה את האיטלקים חזרה אל עמדות המוצא שלהם. כך התנהלה בין יולי 1915 למרץ 1916 סדרה של התקפות שבהן אבדו לאיטלקים כ-185,000, איש ולאוסטרו-הונגרים 130,000, וההתקדמות שהושגה נמדדה במאות מטרים עד קילומטרים בודדים.

oded8

מפה מס’ 3  –  ההשגים הקרקעיים של האיטלקים  :  יולי 1915 – אוגוסט 1916
(כהה –  התקפות 1 – 5  ;  בהיר –  ההתקפה הששית ;  Gorz = Gorizia)

באוגוסט 1916, בהתקפה הששית, שינה קדורנה סוף סוף את מיתווה ההתקפה. קדמה להתקפה מתקפה אוסטרית בטרנטינו (טירול הדרומית), אשר איימה לנתק את כל החזית האיטלקית באיזונצו מן העורף שלה. אולם מתקפה זו נעצרה, וקדורנה ריכז במהירות את כוחותיו בחזית איזונצו, והפעם יצא להתקפה ממוקדת על גוריציה – עיר מרכזית בחזית האיזונצו. ההתקפה הצליחה ותרמה רבות להעלאת המוראל בחזית ובעורף האיטלקיים, אך קדורנה לא ידע לנצל את ההצלחה, ותנופת ההתקפה דעכה ונעצרה. יתרה מזאת, ההצלחה החלקית שכנעה אותו סופית שמעתה זה רק ענין של מאמץ אחד אחרון והאוסטרים יתמוטטו, ולכן חזר לשיטות ההתקפה הישנות לכל רוחב הגזרה, שהיו בזבזניות ולא יעילות, וגרמו לכך שהמערכה הפכה למלחמת התשה ושחיקה מתמשכת.

בין ספטמבר לנובמבר 1916 יצאו לדרך התקפות 7, 8 ו-9, שלא השיגו דבר, אך עלו בכ-80,000 אבידות לאיטלקים, וכ-64,000 לאוסטרים. מבחינת המפקדים היתה זו סדרת התקפות סדורות, אך מבחינת החיילים משני הצדדים זו היתה מערכה רצופה של הפגזות, הסתערויות מקומיות והתקפות נגד, ופשיטות, שהוקלה רק חלקית עם בוא החורף.

במהלך חורף 1917-1916 הכפיל קדורנה את עצמת הכח שלו בחזית איזונצו מכ-20 ל-38 דיביזיות, לרבות עיבוי משמעותי של הארטילריה (מ-1400 ל-2200 קנים), וארגן את החזית מחדש ב-3 מחנות. עם בוא האביב במאי 1917 יצא להתקפה ה-10, שהיתה התקפה קטסטרופלית, חזרה כמעט מדוייקת על התקפות העבר שנכשלו, כולל בהישגים הקרקעיים הזניחים שהושגו, ובמחיר דמים של כ-170,000 אבידות, כנגד כ-77,000 אבידות לצד השני.

משהו צריך היה להשתנות. בשני הצדדים, אך בעיקר בצד האיטלקי. המוראל בצבא האיטלקי לקראת ההתקפה ה-11 היה ירוד מאד, המשמעת הרצחנית שהנהיג קדורנה כבר איבדה את השפעתה, פרצו מרידות בכמה יחידות, ויחידות תוקפות נכנעו ללא קרב. הגיעו דיווחים למטה האיטלקי כי החיילים יוצאים לקרב כשהם ממררים בבכי. החלה מתגברת תופעת העריקים. בעורף האיטלקי התחיל אי שקט גובר בערים, שהגיע לשיאו בהפגנות אנטי מלחמתיות בטורינו. האפיפיור יצא במסר כנגד המלחמה. מנגד גם המצב בצבא האוסטרו-הונגרי לא היה מזהיר.

באוגוסט 1917 יצא קדורנה להתקפה ה-11. הפעם ריכז כח של 52 דיביזיות ו-5200 תותחים. בהתקפה זו עלה בידי הצבא האיטלקי לכבוש את מישור באינסיצה (Bainsizza) מצפון מערב לגוריציה, אך זאת תוך הקזת דם נוספת של 168,000 אבידות (כ-100,000 לאוסטרים). יעדים אחרים של ההתקפה לא הושגו, וחמור במיוחד היה כשלון הנסיון להדוף את המאחז האוסטרי ממערב לנהר האיזונצו בגזרת טולמין, כשלון שתוצאתו היתה עתידה להוות גורם מכריע בקרב האיזונצו ה-12.

oded9

מפה מס’ 4  –  ההשגים הקרקעיים של האיטלקים  :  ספטמבר 1916 – ספטמבר 1917
(כהה –  התקפות 7 – 10  ;  בהיר בצפון –  ההתקפה ה-11 Bainsizza)

עם דעיכת תנופת הקרב ה-11, היו האוסטרים במצב קשה ועל סף שבירה. בצפון הזירה לא היו לאוסטרים קווים עורפיים לסגת אליהם, אלא רק רכסים הרריים. היה חשש כי עוד התקפה איטלקית עשויה להפוך למפלה. אולם דווקא ההצלחה היחסית בהתקפה ה-11, הביאה על קדורנה והצבא האיטלקי את מפלת קאפורטו. האוסטרים הגיעו למצב שלא יכלו עוד לעמוד במלחמת ההתשה המתמשכת בחזית האיזונצו, פנו לגנרל לודנדורף, סגן הרמטכ”ל והאיש הקובע במטכ”ל הגרמני, וזה הסכים להשאיל לטובת חזית זאת, לתקופה מוגבלת, את המחנה הגרמני ה-14, כח שהתפנה מהחזית המזרחית, וכלל 7 דיביזיות גרמניות ו-5 אוסטריות, תחת פיקודו של פון בלוב (Von Below) הגרמני.

כך, בין מאי 1915 לאוגוסט 1917, קדורנה יזם 11 מתקפות לפצח את המערך האוסטרו-הונגרי. העומק המקסימלי שהושג בהתקפות אלה היה כ-18 מייל, וזה במחיר של כ-665,000 אבידות. עתה הגיעה תורה של היזמה האוסטרית-גרמנית.

oded10

מפה מס’ 5  –  ההשגים הקרקעיים של האיטלקים ב-11 התקפות :  יולי 1915 – ספטמבר 1917
(בין שני הקווים האדומים. על השטח הכהה השתלטו ביוני-יולי 1915, לפני קרב האיזונצו הראשון)

בפרק הבא :

  • קרב קאפורטו.
  • ההבקעה למישור פריולי – וונטו.
  • סיום המלחמה.
  • רשמי ביקור בגזרת טולמין – קובריד – בובק.

 

שטח התארגנות איטלקי

שטח התארגנות איטלקי

כוח אוסטרו-גרמני

כוח אוסטרו-גרמני

קו עמדות אוסטרו-הונגרי בשלג

קו עמדות אוסטרו-הונגרי בשלג

עמדות איטלקיות בהר קרן

עמדות איטלקיות בהר קרן

עמדות איטלקיות בהר קרן

עמדות איטלקיות בהר קרן

תחזוקה ופינוי בחזית האיזונצו

קו אספקה אוסטרו-הונגרי. האיטלקים השתמשו בעיקר בפרדות. האוסטרו-הונגרים השתמשו גם בסוסי הרים מבוסניה

קו אספקה אוסטרו-הונגרי. האיטלקים השתמשו בעיקר בפרדות.
האוסטרו-הונגרים השתמשו גם בסוסי הרים מבוסניה

העלאת תותח לעמדה הררית

העלאת תותח לעמדה הררית

סוללת תותחים איטלקית צולחת את נהר האיזונצו

סוללת תותחים איטלקית צולחת את נהר האיזונצו

פינוי נפגעים איטלקים באמצעות קרוניות

פינוי נפגעים איטלקים באמצעות קרוניות

 

מאמרים אחרים בסדרה---- מערכת קרבות חזית ה-ISONZO – חזית נשכחת של מלחמת העולם הראשונה – חלק ב’ >>

2 תגובות ל מערכת קרבות חזית ה-ISONZO – חזית נשכחת של מלחמת העולם הראשונה

  • 1
    גיל גיל  כתב:

    עודד שלום!

    ראשית, שאפו על המחקר המעמיק ועל נושא שאינו מוכר (לפחות לי).

    שנית, מספר שאלות:

    1. סדר הכוחות הינו עצום אך השטח אינו מאפשר פריסה רחבה. האם תוכל להרחיב כיצד בוצעה ההפעלה של הכוחות – כלומר האם היו אלו תקיפות מתואמות על נקודות שולטות או סדרה של פעולות שאינן מתאומות.
    2. האם תוכל להרחיב על מערכי ההגנה האוסטרו הונגריים 
    3. בתמונה נראים כוחות אלפיניסטים (אני מניח שאיטלקיים) – האם לא ניסו לבצע התקפות חכמות תוך שימוש בתחבולה?

    בברכה,

    גיל

  • 2
    עודד מגידו עודד מגידו  כתב:

    השטח מאפשר פרישה רחבה. מדובר בחזית שמשתרעת לרוחב של כ-100 ק”מ. כמעט כל ההתקפות האיטלקיות (9 מ-11) התאפיינו בהתקפה לרוב רוחב החזית, עם הכנה ארטילרית ממושכת אך מפוזרת לרוחב הגזרה, במקום בריכוז מאמץ אחד או שניים. בפעמיים שהאיטלקים תקפו בצורה מושכלת, בהתקפה ה-6 באוגוסט 1916, ובהתקפה ה-11 באוגוסט-ספטמבר 1917, הם הצליחו להשיג הבקעה בגזרה בה ריכזו מאמץ, אבל בשני המקרים לא השכילו לנצל הצלחה ונעצרו לאחר ההישג הראשוני.

    מערכי ההגנה של שני הצדדים חייבו פרוייקטים הנדסיים מורכבים של חפירה ופיצוץ בסלע מחד ובניית עמדות על פני הקרקע מאידך, תוך ניצול הפרשי גובה ומסלעים שונים ששולבו במערכי הבנייה. לפעמים קווי עמדות היו לא יותר מאשר “טרסות” שנבנו מאבן מקומית, כאשר אבני השכבה מחליפות את מקומם של שקי החול בחזית המערבית. היתה הרבה מאד התחפרות בסלע, במנהרות (כן, כן) ובמערות ששימשו כחלק ממערך ההגנה. באיזורים הגבוהים יותר היו עמדות חפורות בשלג. העליתי לכתבה בפרק א’ מספר תמונות הממחישות את כל זה.

    לאיטלקים ולאוסטרו-הונגרים היו יחידות אלפיניסטים שהיו יחידות עילית. לאיטלקים היו גם יחידות ברסליירי (Bersaglieri) שהיו יחידות ממונעות, שבכל גדוד שלהן היתה פלוגת רוכבי אופניים. לקראת סוף המלחמה, ב-1917, פותחו בשני הצדדים יחידות סער שאומנו לתקוף תוך עקיפת מוקדי התנגדות קשים, בטקטיקות של התגנבות והסתננות דרך קווי הצד השני, במקום בהתקפות החזיתיות המקובלות. אצל האיטלקים קראו להם ארדיטי (Arditi -“האמיצים”), אצל האוסטרו-הונגרים קראו להם שטורמטרופן (Sturmtrupen – יחידות סער) וכך גם אצל הגרמנים שהצטרפו למערכה באוקטובר 1917, ועל כך בפרק ב’.

תגובך לפוסט