יחידת “דב לבן” לקראת מבצע “אבירי לב”

יחידת “דב לבן” – גדוד 88 – יחידת רק”מ אמפיבי שלל מלחמת ששת הימים, היתה אחת היחידות הסודיות ביותר בצה”ל בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים. “דב לבן” הוקמה ב-1971, וכללה בסה”כ שישה טנקי PT76 ו-15 נגמ”שי BTR50. בתכנונים האופרטיביים שלפני המלחמה יועדה היחידה למשימות במפרץ סואץ (במסגרת תוכנית מבצע “אור ירוק”), ומשום כך הוקם הימ”ח שלה בשארם א-שייך. לחלופין, יועדה ליחידה משימה במסגרת תוכנית מבצע “חתול מדבר” – צליחה בצפון האגם המר הגדול ותקיפת סוללות ארטילריה מצרית באיזור מחנות אבו סולטן.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים גוייס הגדוד והוטס לשארם א-שייך, שם התארגן על כליו. בהמשך הועבר הגדוד לאיזור א-טור, לחוף מפרץ סואץ. עם תחילת ההכנות במטכ”ל ובפיקוד דרום למבצע “אבירי לב”, החלו לתת את הדעת על שילוב “דב לבן” במבצע. מאמר זה עוסק במשימות שיועדו ליחידה ובתשומת הלב הלא פרופורציונלית שהוקדשה ליחידה בדיוני המטכ”ל והפיקוד במהלך הדיונים על תוכנית “אבירי לב” בערב ה-14.10.73, 24 שעות לפני ליל הצליחה.

פי.טי. 76 של צה”ל במוזיאון השריון בלטרון

משעה 2030 התנהל במוצב הפיקוד העליון דיון ממושך בהעלאת גדוד “דב לבן” ממיקומו בא-טור אל הגזרה המרכזית של חזית התעלה. הדיון התחיל בכך שסגן הרמטכ”ל דיווח שמפקד החזית, בר-לב, מעוניין להשתמש ביחידה כדי לפשוט על בסיסי טילי נ”מ ממערב לתעלה. מכאן התפתח דיון בהשתתפות הרמטכ”ל, סגנו וקציני מטה בכירים שבו עסקו בפרטי פרטים בסדרי הובלת הגדוד מא-טור, כמות המובילים הזמינה להובלה (10 מובילים), אבטחת הכוח בעת התנועה המנהלתית, ולוח הזמנים להגעתו לשטחי הכינוס לקראת המשימה הצפויה לו. במהלך הדיון המתמשך שאל האלוף זאבי, ככל הנראה מתוך תמיהה על זמן הניהול היקר של הרמטכ”ל וסגנו שהושקע בענין זה : “סליחה, האם תרומתו של כוח ‘דב לבן’ לצליחה היא כה מכרעת ?”, ואלעזר השיב : “היא לא מכרעת, אבל אני יש לי טבע מחורבן, כשאני ננעל על משימה עיקרית, אני מגרד כל מסמר בשביל לדפוק עליה. מה אני מפסיד ? אני לא מפסיד כלום”. הרמטכ”ל אולי לא “הפסיד”, אך הוא הקדיש כמעט כמחצית השעה מזמנו לעיסוק בסדרי העלאת “דב לבן” מזירת מרש”ל לחזית התעלה, וזאת בערב קריטי, כאשר הוא מתכונן לצאת לישיבת הממשלה שבה הוא עומד להציג את תוכנית מבצע הצליחה ולקבל את אישור הממשלה למבצע. את משימת תיאום הובלת כ-20 כלי הרק”מ של “דב לבן” אפשר היה להטיל על דרגי המטה במטכ”ל.

מכל מקום, הרמטכ”ל סיכם : “אם אנחנו מחר צולחים…יירדו כמה פי.טי.ס [טנקי 76PT], יירד כוח משימה וישוט לו פה בים ויעלה פה מאחור, בדיוק מאחורי מקום הצליחה שלנו ויפתח באש. הוא יכול להיות בעל אפקט, להקל על הצליחה…תודיעו לפיקוד דרום שהמובילים ייסעו הלילה, יקחו את כל הפי.ט.יס והבי.טי.ארים ושייסעו איתם מחר בבוקר לרס-סודר וימשיכו לטסה מתוך תקוה שהם יהיו מחר אחה”צ לקראת צליחה שם. [כמו כן] אני מבקש לקחת הליקופטר ולהטיס את המפקדים [של “דב לבן”] לפיקוד דרום כדי שהם יעשו נוהל קרב וילמדו את המשימה, ולא יתמזמזו לי בדרך מעכשיו ועד הערב וייכנסו כמו אידיוטים מחר למים”.

                              נגמ”ש בי.טי.אר של “דב לבן” במלחמת יום הכיפורים

בעקבות הדיון במצפ”ע, ירדו הוראות למרש”ל ולפיקוד דרום. בשעה 2140 עודכן מטה הפיקוד כי ניתנה הוראה למרש”ל להעלות את “דב לבן” לגזרת הפיקוד, והפיקוד היקצה כוח לאבטחת שיירת המובילים של הגדוד. הואיל והוקצו להובלה רק 10 מובילים, קבע האלוף גונן כי העדיפות היא לטנקי הפי.טי, וכי הנגמ”שים שלא יהיו עבורם מובילים ייסעו על זחלים. המג”ד יוטס לטסה לקבלת פקודות.

בשעה 2240 החלה במפקדת פיקוד דרום ב”דבלה” קבוצת פקודות פיקודית למבצע “אבירי לב”. גם כאן עסקו בהרחבה במשימות “דב לבן”. בתוכנית “אבירי לב”, שהוצגה ע”י אלוף הפיקוד גונן (גורודיש) וקצין האג”מ תמרי, נקבע כי “דב לבן” יתפצל לשניים. מחצית היחידה – שלושה טנקי פי.טי.76 ושמונה נגמ”שי בי.טי.אר 50 יפעלו תחת אוגדה 143 (שרון) במשימת צליחה דרך צפון האגם המר הגדול וסיוע מאחור לכיבוש ראש הגשר באיזור דוור-סואר, והמחצית השנייה תוקצה לכוח ששון (כוח אוגדתי מאולתר שהחזיק את הגזרה הצפונית], תצלח באיזור האי אל-בלח ותבצע פשיטה על בסיסי טילים ממערב לתעלה, מצפון לחיץ החקלאי (תעלת המים הראשית שהובילה את מי הנילוס לאיסמעיליה ומשם התפצלה צפונה ודרומה). בתדריך שלו הקדיש גונן חלק נכבד לפעולת “דב לבן”.

בדיון שהתפתח הציע האלוף אדן, מפקד אוגדה 162, לשקול שוב את המשימות המוטלות על “דב לבן”, וכך אמר : “אני לא מציע לחלק את ‘דב לבן’ לשניים. אני מכיר את הגדוד הזה. הוא יהיה חלש מדי בכל אחד משני המקומות…[אם] דופקים לו פה כלי שם כלי, אין משימה לא כאן ולא כאן. ממליץ לוותר על אחת המשימות או בצפון או בדרום ולהעביד אותו יחד”. גונן לא קיבל את ההמלצה. “אם יגיע בזמן – אמר – יפוצל כפי שתוכנן. ל’דב לבן’ יתרון עצום אם הוא מצליח להגיע לבסיסי טילים בהתגנבות, גם בגלל שהוא אמפיבי וגם בגלל שהוא ציוד ערבי. אפשר להשיג הישגים בלי שום השוואה לגודל הכוח. אם ‘דב לבן’ לא יגיע בזמן לנוהל קרב מסודר של אוגדה 143 יילך רק למשימה השנייה אצל ששון”.

לאחר הצגת תוכנית הפיקוד, התנהל מעין אישור תוכניות ראשוני לאוגדה 143. בהצגת תוכנית האוגדה הציג שרון את משימת “דב לבן” במסגרת תוכנית האוגדה : “…את ‘דב לבן’ אני מכניס אותו מנחית כאן [על שפת האגם המר המערבית]. ג’קי [סגן מפקד האוגדה אל”מ ג’קי אבן] מוריד אותו עם הכוחות האלה, מכניס אותו, מעלה אותו כאן ומביא אותו לצומת אבו-סולטן, ומכניס אותו כאן מאחור”.

מפקד החזית בר-לב סיכם : “בגללו לא נדחה את הפעולה. אם הוא יגיע ויוכל להיכנס טוב ואם לא [לא]”.

בסופו של דבר, הגיע הגדוד לגזרה המרכזית של התעלה רק בליל הצליחה, ולא השתתף בהבקעה ובכיבוש ראש הגשר במסגרת מבצע “אבירי לב”. אקורד הסיום של התכנונים לפשיטה אמפיבית של הגדוד היה כאשר הוטס מפקד היחידה, יוסף (יוס’לה) יודוביץ, בליל ה-16.10 למפקדת ששון בבלוזה, שם קיבל פקודה מששון להכין צליחה עצמאית של היחידה בגזרה הצפונית, שלאחריה היתה אמורה לפשוט על תשעה (!) בסיסי טילים ממערב לתעלה. לדברי יוס’לה, הוא שאל את ששון האם יש אישור מהפיקוד לפעולה זו, ונענה כי עדיין אין אישור, אך זה יגיע לבטח תוך זמן קצר. יוס’לה השיב שאין שום היתכנות לפעולה, וחזר במסוק ליחידתו שהתרכזה בינתיים בטסה. “דב לבן” הגיעה לזירת מבצע הצליחה בבוקר ה-17.10 וחברה לחטיבה 14. היחידה השתתפה בקרב נגד חטיבה 25 המצרית ובקרבות האחרונים על כיבוש מתחם החווה הסינית, צלחה את התעלה במסגרת חטיבה 14, והשתתפה בקרב המר על מתחם “אורחה” (סרפאום) ממערב לתעלה, בו נהרגו 16 מלוחמיה ונפצעו 32.

אנדרטה לחללי גדוד 88 – “דב לבן” – בלטרון

פרשת התכנונים למשימות “דב לבן” היתה המחשה נוספת לתכניות המבצעיות הלא ריאליות שאיפיינו את התכנון האופרטיבי של פיקוד דרום לפני המלחמה, ושהפיקוד הבכיר של צה”ל לא השכיל להתנער מהקיבעון אליהן גם לאחר 10 ימי לחימה באויב מצרי עיקש שהיה שונה לגמרי מהצפוי. המחשבה שיחידה ובה מספר נגמ”שים ושניים או שלושה טנקים קלים – הפי.טי עצמו היה למעשה נגמ”ש בי.טי.אר שהורכב עליו צריח עם תותח 76.2 מ”מ ומקלע מקביל, והמיגון והשריון שלו היו כשל נגמ”ש – תוכל לבצע במקביל מספר משימות צליחה ופשיטה כמו אלה שתוכנן להטיל על “דב לבן”, היתה בלתי מציאותית לחלוטין. התכנון היה מחוץ לכל פרופורציה לגודלה ולפוטנציאל הפעולה של היחידה. משך תשומת הלב של הרמטכ”ל, סגנו והמטה הבכיר כאשר עסקו בסדרי העלאתה מא-טור לגזרת טסה היה אף הוא מוגזם לחלוטין, ומיותר. התוכנית הגרנדיוזית הסתיימה בלא כלום, ו’דב לבן’ הופעלה למעשה כיחידת סיור משוריין או חרמ”ש מעולה.

מקורות :

הקלטות המצפ”ע, 14.10.73.

יומן ראל”ש אלוף פיקוד דרום.

יומן מבצעים פד”מ.

יומן הקלטות חמ”ל פד”מ.

שמעון גולן, מלחמה ביום הכיפורים, קבלת החלטות בפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים,

עמ’ 889-888.

ישראל טל ויאיר טל, פרקים למלחמת יום הכיפורים, עמ’ 615-614.

אלון קדיש, יחידת אמל”ח מיוחד גדוד 88 “דב לבן”  1974-1969.

   באש ובמים –  סיפורה של יחידת דב לבן.