לא הצלחתי לתדרך – סיפורה של פלוגת “חריף”

 פתח את הדיון: 

מדור: יום כיפור תגובות: 23 תגובה

18299781-6565565
הקדמה

ליל 16-15 לאוקטובר 1973 סימן את תחילת המפנה בחזית הדרום. צה”ל עבר ממגננה להתקפה, הבקיע את המערך המצרי, הקים ראש גשר על תעלת-סואץ וצלח לאפריקה. קרב הבקעה לילי בגזרה צרה, שאופיין בחיכוך בין ידיד לאויב, בין ידיד לידיד. פלוגת טנקים מחטיבה 421, בשם הקוד “חריף”, אשר אבטחה את כוח הצנחנים הצולח, של חטיבה 247, בפיקוד אל”ם דני מט, בתנועתה מערבה לעבר תעלת סואץ, התקדמה לאחר חצות הלילה, ללא תיאום, לאזור שכוחות שכנים נפגעו בו קודם לכן, נתקלה במערך מצרי, באזור צומת “טרטור”-“לכסיקון”, נפגעה קשות וירדה מסד”כ הכוחות הלוחמים.

חלק מקרבות אותו לילה זכו לסקירה בספרים ובמאמרים מקצועיים. סיפורה של פלוגת “חריף” גבה מחיר כבד, אך כשלעצמו, לא היה משמעותי מבחינה מערכתית ומסיבות אלו ואחרות, נדחק, הודחק או שהוזכר בצמצום במסגרת תיאור המערכה לצליחת התעלה. למיטב ידעתי, ניסיון ראשון להביא את סיפורה של הפלוגה נעשה בידי אליהו עממי, סגן מפקד הפלוגה, במאמר “פלוגת ‘חריף’ חובשת כומתה אדומה” [ביטאון שריון, אוקטובר 2003]. חוסר בהירות לגבי סוגיות מסוימות בהפעלת הפלוגה, הוליד במהלך השנים גל ספקולציות בפורומים השונים (הנושא נדון במאמרו של עודד מגידו “זהירות, היסטוריה ברשת” שריון, 2010) שאף זכו לגיבוי מצד ההיסטוריון, ד”ר עמירם אזוב, אשר תיחקר את קרבות אותו לילה (אך בספרו “צליחה”, אין אזכור לאירוע) ואשר לטענתו “סימן שאלה גם עולה לגבי הכוח שבו נתקל כוח ‘חריף’. הכוח בן שבעת הטנקים נתקל בירי בעת שנע מציר “נחלה” ל’טרטור’. על הציר הזה נמצאו בשעה זו כוחות צה”ל בעיקר. ברשת הקשר שרר חוסר ודאות מוחלט לגבי הכוח המתקרב מדרום”..

חלקו הראשון של המאמר מתאר את קורות הפלוגה בליל הקרב בהתבסס על הקלטות-הקשר ועדויות לוחמי הפלוגה כפי שנמסרו בתחקירים שלאחר הפסקת-האש. חלקו השני עוסק בניתוח סוגיות הקשורות לנעלמים בקורות הקרב והתיאומים בין הכוחות.

המאמר פורסם לראשונה באתר חטיבה 14 בפברואר 2013
[*] תודתי לסא”ל (מיל’) עודד מגידו שסיפק לי מידע רב בכל הנוגע לחטיבה 421.


תוכן

1. תיאור לחימת הפלוגה בליל 16-15 אוקטובר 1973.

2. ניתוח:

א. משימת הפלוגה. או: מדוע התקדמה הפלוגה אל צומת “טרטור”-“לכסיקון”?
ב. מגמת התנועה של הפלוגה. או: לאן הפלוגה אמורה הייתה להגיע?
ג. התאום בין הכוחות.
ד. היכן נפגעה הפלוגה?
ה. מי פגע בפלוגה? או: האם היה ירי בין כוחותינו?
ו. סיכום.

3. נספחים:

א. טבלת לוחות זמנים.
ב. תמלילי הקלטות הקשר.
ג. תקציר עדויות מפקדים – פלוגת “חריף”.

סיפורה של פלוגת “חריף”

מקבלים משימה

15 לאוקטובר 1973, שעה 20:30 לערך

בשעה שגדודי הטנקים של חט’ 14 כבר עשו דרכם צפונה על ציר “לכסיקון” לקראת מגע ראשון עם המערך המצרי מצפון ל”חווה-הסינית”, התארגנה חטיבה 421 ב”עכביש” 59 להובלת אמצעי הצליחה מערבה, אל התעלה. גדוד 257, בפיקודו של שמעון בן-שושן, כבר היה רתום אל גשר-הגלילים וגדוד 599 בפיקודו של עמי מורג, אבטח אותו מצפון. מספר קילומטרים מאחור, באזור “עכביש” 66, היה פרוס כוח הצליחה מחטיבת הצנחנים 247 בשדרת זחל”מים ארוכה ועסק אף הוא בהתארגנות אחרונה. לפי התכנון המקורי של מבצע “אבירי-לב”, חלוץ כוח הצנחנים כבר אמור היה להיות בשעה זו מעבר לתעלה ואילו גשר הגלילים היה מתוכנן להיות מושק בתעלה בשעה 23:00.

בשעה 20:24, פנה אריאל שרון, מפקד אוגדה 143, אל סגנו יעקב (ג’קי) אבן, וביקש ממנו לזרז את תנועת חט’ 247 ובנוסף הורה לו לצרף “יחידת משנה קטנה” מחטיבה 421, אל הצנחנים, לצורך אבטחת התנועה. גדוד 599, הגדוד היחידי ששלא היה רתום אל אחד מאמצעי הצליחה, נדרש להקצות פלוגה והמג”ד, רס”ן עמי מורג, הטיל את המשימה על פלוגה ח’ (“חריף”), בפיקודו של סגן יוחי גלעד. בטרם הפלוגה יצאה לדרכה, ביקש מורג מאמציה חן (“פצי”), מפקד הכוח אשר היה אמור לנווט ולהוביל את גשר-הגלילים, להקצות לפלוגה קצין-סיור. למשימה זו נבחר סגן יהושע (שוקה) כץ והוא הצטרף כאיש צוות חמישי אל טנק המ”פ. כץ וגלעד, כל אחד בנפרד, קיבלו ממפקדיהם הנחיות כלליות לצורך ביצוע המשימה. הלחץ להזדרז היה כנראה גדול. גלעד אף לא הספיק לתדרך את פלוגתו ורק דיווח להם בקיצור ש”קיבלנו משימה ללוות את הצנחנים”.

צומת “טרטור”-“לכסיקון” נחסם

ציר “לכסיקון”, החל משעה 20:55 לערך

במהלך מחצית השעה האחרונה, התקדמה חט’ 14 במהירות על ציר “לכסיקון” צפונה, לקראת מגע ראשון עם האויב, אשר מיקומו הוערך כמצפון לציר “שיק”. שתי פלוגות של גדס”ר 87 חצו את צומת “טרטור”-“לכסיקון” ראשונות. אחריהן חצו את הצומת גד’ 79 ומח”ט 14 עם החפ”ק. אל עבר גדוד 184, הגדוד השלישי בסדר התנועה, נפתחה במפתיע אש באזור הצומת, בסמוך לשעה 20:55. חלק מהטנקים נפגעו מיד, אחרים עלו על מיקוש בניסיון לאגוף את הטנקים הפגועים. שאר הכוח עם המג”ד, סא”ל אברהם אלמוג, נחלץ צפונה בקבוצות קטנות והתכנס לאיטו מצפון-מזרח לצומת “לכסיקון”-“שיק”. מאחור, כחצי קילומטר מדרום לצומת, נותרו טנקים פגועים, כמעט במקבץ, משני צידי הציר. רביעי בסדר התנועה התקדם צפונה גדוד 407 (חטיבה 600 במקור) ומשימתו: פתיחת הצירים “עכביש” ו”טרטור” ממערב למזרח. בשלב זה, אמנון רשף, מח”ט 14, עדיין אינו מודע להיתקלות של גד’ 184 באזור הצומת והוא לוחץ על מ”מ מג”ד 407, סרן שעיה בייטל, להזדרז בביצוע משימתו.

בשעה 21:00 הגיעה פלוגה א’ (“אהבה”) של הגדוד, בפיקוד רס”ן אהוד גרוס, אל צומת “לכסיקון”-“עכביש” ופנתה צפון-מזרחה. בייטל ופלוגה ב’ (“בסין”), בפיקוד סרן גדעון גלעדי, המשיכו צפונה אל עבר צומת “טרטור”-“לכסיקון”. הפלוגה חלפה על פני ריכוז הטנקים הפגועים של גד’ 184, התקדמה במהירות צפונה תוך ירי ו’פיספסה’ את הפנייה מזרחה בצומת “טרטור”-“לכסיקון”. במהלך ההתארגנות חזרה דרומה והניסיונות לאתר את הצומת, נפתחה אש אל הפלוגה מצפון לצומת. בייטל נפצע וארבעה טנקים נפגעו. שרידי הפלוגה נחלצו דרומה ובשעה 21:35 לערך תפסו עמדות כקילומטר מדרום לצומת. בשעה 21:40 דיווח רשף לשרון שהיחידה שאמורה הייתה לטהר את ציר “טרטור”, עלתה על מארב.

עוד זה מדבר וזה בא. גד’ 424 (“שקד”), בפיקוד סא”ל משה ספקטור, שתי פלוגות מוקטנות על זחל”מים בליווי טנקים של פלוגת “גלון” מגדוד 407 נעו אף הן צפונה. בצומת “נחלה” התפצל הכוח. מחציתו, בפיקוד ספקטור ושלושה טנקים עלה על ציר “נחלה” מערבה בדרכו לטיהור “מצמד” ב’ ואילו מחציתו האחרת, בפיקוד הסמג”ד יובל דביר, ושני טנקים, המשיך צפונה במטרה לעלות מערבה על ציר “טרטור” בדרכו לטיהור “מצמד” א’. מ”פ “בסין” שהבחין בכוח החולף על פניו בשעה 21:50, לא הצליח למנוע מבעדו להתקדם וכוח הסמג”ד נופל אף הוא למלכודת האש מדרום לצומת. כמעט במקביל, נפתחת אש אל כוח המג”ד שנע על ציר “נחלה” והזחל”ם המוביל נפגע וחוסם את הציר.

איזור צומת “טרטור”-“לכסיקון” כך התברר, נשלט ע”י אש מצרית והתנועה צפונה על “לכסיקון”, מזרחה ומערבה על “טרטור” – נחסמה..

לצנחנים יש ליווי

ציר “עכביש”, החל משעה 22:00 לערך

כוח הצנחנים בליווי פלוגת “חריף” התקדם בשעה זו אל עבר “עכביש” 53. מולם, באזור “עכביש” 51, התקדמה פלוגת “אהבה” מזרחה. שרון שצפה בתנועת הכוחות מהחפ”ק האוגדתי שבאזור “כישוף” ביקש לתאם בין הכוחות. מחצית השעה קודם לכן, עוד ניסה ג’קי אבן לבטל את משימת ליווי הצנחנים בנימוק שגדוד 599 ‘קצר’ בטנקים. שרון השיב לו שהמשימה עדיין חיונית אבל אפשר יהיה ‘אולי לוותר’ עליה בהתאם להתפתחות. אולם בשעה זו, לאור הדיווחים האחרונים שהתקבלו מחט’ 14, הדגיש שרון ש’חשוב’ שפלוגת הטנקים תתקדם לפני הצנחנים. אבן השיב שהחבירה כבר בוצעה על-ידיו באופן אישי.

שעה 22:00: חבירה בין פלוגת “אהבה” לכוח-הצנחנים ופלוגת “חריף” באזור “עכביש” 53. “כמעט היו בעיות” מדווח מט על החבירה הזו. מסתבר שהכוחות שנעו זה מול זה, לא זיהו אחד את השני. עשרים דקות מאוחר יותר, הורה שרון לדני מט, מח”ט 247, להתחיל להתקדם מערבה בליווי פלוגות הטנקים “חריף” ו”אהבה” וציין בפניו ש”יחידות של 14 נמצאות ב’סרוק’-‘שיק’ ויש לו גם יחידה ב’לכסיקון’-‘טרטור’. יתכן וגם תמצא מישהו באזור ‘לקקן'”.

שעה 23:20: שרון הזכיר לדני מט ש”בצומת ‘טרטור’-‘לכסיקון’ יחידת משנה של 14″ וכן הורה לו ליצור קשר עם מח”ט 14 ברגע שהוא מגיע ל”לקקן” (צומת “עכביש”-“לכסיקון”). כוח הצנחנים המתקדם מערבה, נמצא בשעה זו בסביבות “עכביש” 51.

פלוגת חריף - שעה 2200

התארגנות מדרום לצומת “טרטור”

ציר “לכסיקון”, החל משעה 22:30 לערך

כוח 424 ( יח’ סיור “שקד”), בפיקוד סא”ל משה ספקטור, וכוח “שמוליק” (2 פלוגות צנחנים מחט’ 35 בפיקוד רס”ן שמואל ארד) סיימו בשלב זה את פינוי הנפגעים שמדרום לצומת “טרטור”-“לכסיקון” והתפרסו באזור צומת “לכסיקון”-“נחלה”. קצת מצפון ובסמוך להם, גלעדי, מ”פ “בסין” שטיווח ארטילריה אל עבר איזור הצומת, דיווח למח”ט ש”האש יעילה”, הנ”טים פסקו ובאזור שקט. גד’ נ”ט וסיור 582, כוח צנחני מילואים בפיקוד נתן שונרי, כוח העתודה של חט’ 14, עלה בדקות אלו על ציר “לכסיקון” ונשלח צפונה בכדי לסייע בפינוי נפגעים.

בשעה 23:33, גלעדי, מ”פ “בסין”, שנמצא עם שמואל ארד כקילומטר מדרום לצומת, דיווח לרשף שלדעתו “הציר פתוח”. לשאלתו של רשף אם המארב הושמד, השיב גלעדי: “אני מקווה. אבל הייתי רוצה שארטילריה תהיה בכוננות מימין (ממזרח – נ.ש.) ל’לכסיקון'”. בהתאם לדיווח זה הורה רשף לגלעדי וארד: “תמתינו במקומכם. עוד מעט אבדוק את המצב ואפתח אותו”.

במקביל, דיווח אהרון טל, ק’ אג”ם אוגדה, לרשף שחט’ 247 כבר נמצאת ב”עכביש” 50 ומתקדמת לעברו. שרון, פנה לרשף מספר דקות מאוחר יותר והתעניין לדעת אם נוצר כבר קשר עם 247. רשף ביקש תחילה לעדכן את יחידותיו וסרן אהוד סוקול, ק.אג”ם חטיבה, עדכן מיד את שמואל ארד על הכוח המתקרב ממזרח והוסיף: “תחברו איתם עם פנסים שלא יקרה שם מאומה”.

בשעה 23:40. רשף ניסה ליצור קשר עם מט. ללא הועיל, קשיי קליטה. בשעה 23:47, דיווח שמואל ארד, שכנראה לא הבין את העדכון שסוקול זה עתה מסר לו, ש-424 הנמצא בסמוך לו מזהה טנקי אויב המגיעים מדרום. טנקי “בסין”, כך דיווח, נשלחו דרומה על-מנת לקדם אותם. “מדרום באים יחידות שלנו. שלא ירה לשם ושיחזיר את ‘בסין'”, ציין רשף.

משימות חדשות

צומת “עכביש”-“לכסיקון” וצפונה, החל מחצות בערך

בחצות לערך, הגיע ראש טור הצנחנים של חטיבה 247 לצומת “עכביש”-“לכסיקון”. מ”פ “אהבה”, שנע בראש הכוח, דיווח לרשף על הגעתו ל”עכביש”-“לכסיקון” ורשף הורה לו להמתין במקומו. דקות קודם לכן, לאחר 10 דקות של ניסיונות קשר כושלים בין מח”ט 14 למח”ט 247, עדכן ג’קי אבן את דני מט שמח”ט 14 מעודכן על הגיעו וציר ההתקדמות שלו. ליתר בטחון, כך הוא המליץ, כדאי לנסות וליצור קשר עם מח”ט 14 ברשת האוגדתית.

שעה 00:04: קשר ראשוני בין רשף למט. רשף עדכן ש”הגענו ל’מצמד’ אבל לא טיהרנו. יש לי יחידת משנה קטנה כ-300 צפון-מזרחה מ’מצמד’ א’ ויחידה נוספת על קו-המים מצפון ל’מצמד’ א'”. הקליטה קשה והרשת עמוסה. רשף, שלא השתכנע שמט הבין את הדיווח, שואל “האם עקבת”? במקביל, התחיל רשף לארגן את הכוחות שמדרום לצומת “טרטור”-“לכסיקון” לקראת התקדמות צפונה. לאחר שארד דיווח שאין לו טנקים שיתלוו אליו, הורה רשף לשונרי לקבל תחת פיקודו את פלוגת “בסין” ולהיערך לפריצה צפונה עד לצומת “לכסיקון”-“שיק”.

שעה 00:08: שוב ניסיונות קשר בין רשף למט. אהרון טל הורה למט: “תמשיך לדבר איתו עד שהנושא יהיה סגור. כי יש לו שתי יחידות באיזור ‘מצמד’ וכדאי שתדעו איפה הם ותאם איתו כי אתם באים מאחור”. טור הזחל”מים של 247 ובראשו הסמח”ט פנה בערך בשעה זו מ”לכסיקון” מערבה אל ציר “נחלה” והתחיל לעשות דרכו אל נקודת הצליחה ב”מצמד”. במקביל, הפעיל מט את תוכנית האש הארטילרית ושלושה גדודי ארטילריה החלו לטווח את הגדה המצרית. מט, שנע בתוך הטור, הבחין[1] בזחל”ם בוער על ציר “נחלה” ובמספר מדורות מצפון-מזרח לו. פלוגת “חריף” שסיימה את ליווי כוח הצנחנים, התמקמה, ככל הנראה, בצומת “נחלה” או קצת צפונה לו.

בשעה 00:20 דיווח שמואל ארד לסוקול שטנקים לא מזוהים מתקדמים צפונה ל”כיוון שאנחנו קודם נדפקנו”. נדמה לו, שהטנקים יורים צפונה ושאש נגדית נורית אליהם ממזרח למערב, בכל אופן “הוא עצר שם כרגע”. סוקול שכנראה התבלבל בכיוון, שאל את יואב ברום, מג”ד 87 הנמצא עם גדודו ב”טרטור” 50, הרחק ומערבית ל”לכסיקון”, אם הוא זה שיורה מזרחה ונענה בשלילה. בשעה 00:29 שוב הזכיר ארד שטנקים נמצאים צפונית לו. סוקול העלה סברה שמדובר בכוח “בסין” או “גלון” אך ארד שולל את האפשרות. במקביל זיהה ברום כלים לא מזוהים נעים על “נחלה” מערבה. “תסמן עצמך שלא ידפקו עליך אלה. אני מנסה ליצור איתם קשר ולא הולך לי” הורה לו סוקול. ארד עדכן שמדובר בצנחנים ש”כבר התחילו לרוץ כאן”.

פלוגת חריף - שעה 0030

שעה 00:30: ראש טור הצנחנים מתקרב ל”מצמד”. כוח טנקים ששיוכו לא ברור מתמקם בין יחידות חטיבה 14. הכוחות עדיין לא מתואמים. “שרון מודאג מהתיאום בינך לבין מט. תסגרו את זה בצורה יסודית”  הורה ק’ אג”ם אוגדתי לרשף. “אני מנסה לקרוא למט והוא עסוק”, השיב רשף, “אני לא יודע, אני יורה ולא הוא. אני לא מבין למה הוא עסוק ואני יכול להתפנות ולהמתין”. שוב ניסיון תיאום. במקום מח”ט הצנחנים עונה לרשף קשר המח”ט. פגזי ארטילריה נחתו בגדה המזרחית, בשטח ההערכות של הצנחנים, פגעו בשני זחל”מים וגרמו לאבדות ראשונות. “קודקוד מונע את האש להיכנס לתוך ‘מצמד’, המתן עוד דקה בסבלנות” ביקש הקשר. עברה דקה ורשף ניסה שוב. “אתה יכול לעבור לרשת שלנו?” שאל הקשר. “אנחנו יורים פה. יש גבול לכל הסבלנות למרות מצב הרוח” הציב רשף אולטימאטום, “אם אני לא אקבל את ‘קודקוד’ אני נאלץ לפקד על היחידה שלי”. בחפ”ק חטיבה 14 עדיין לא ידעו בשעה זו למי שייכים הטנקים שמצפון לצומת “נחלה”. “גש אליהם. תפוס את ה’קודקוד’. דרכו תתקשר אלי. נראה מי הוא ונסגור את זה ביניכם”, הורה סוקול, ק’ אג”ם חטיבה לשמואל ארד, “ושה’קודקוד’ שלהם יקרא לי ב’מקדח'”.

שעה 00:35 מח”ט הצנחנים התפנה לתאום המיוחל. “פשוט נפל פה איזה פגז כמעט על הראש אז כנראה שמישהו עסוק קצת” עדכן מט. רשף הציע שגדס”ר 87, הממוקם ב”טרטור” 50 מצפון-מזרח ל”מצמד”, יחפה לטובת הצנחנים. מט השיב שבשלב זה אין צורך בחיפוי והוא רק רוצה לאתר את מיקום יחידות 14. האם מלבד הכוח ב”טרטור” 50 יש כוח בין ה”מצמדים”? רשף השיב בשלילה. יש כוח ב”טרטור” 50 הוא עידכן, וכוח נוסף ב”סרוק”, 3-4 ק”מ צפונה מ”מצמד”. אין שום דבר מ”טרטור” 2[?] ודרומה? שאל מט. רשף השיב בחיוב ושרון שהקשיב לשיחה, זירז: “מבקש שתבצע את משימתך העיקרית. אל תבזבז זמן על בדיקת בונקרים”.

פלוגת “חריף” נתקלת באש האויב בצומת

ציר “לכסיקון”, דרומית לצומת “טרטור”, החל משעה 00:40 לערך

אל פלוגת “חריף” שהתמקמה מצפון לצומת “נחלה”, ניגשו גלעדי, מ”פ “בסין” או שמואל ארד או שניהם בזה אחר זה. יצחקי, מט”ק 1א’ שעמד מימין ובסמוך לטנק המ”פ, סיפר בתחקיר הגדודי לאחר המלחמה: “הגענו לאזור של טנקים פגועים והמ”פ של הפלוגה השנייה עמד בצד ימין של הכביש, יוחי ירד אליו ואני התאמצתי להקשיב, שמעתי שהוא אומר ליוחי שאפשר לעבור, יוחי עלה על הטנק ואמר: היו כוחות מלפנינו, אפשר להמשיך.”

העידכון של ארד או גלעדי לרשף לא נקלט ברשת-הקשר, אולם בשעה 00:45 רשף מורה לשונרי “כוח שעובר אותך צריך להיכנס ל’טרטור’. אתה אחר-כך נע בעקבותיו צפונה עד ‘שיק’-‘לכסיקון'”. שונרי דיווח שהוא נמצא כקילומטר מדרום לצומת. רשף פנה אל ארד, שאל למיקומו והוסיף “אתה אומר שעברו אותך ‘כלים’ של ‘חריף’. תדווח כשהוא נכנס ל’טרטור’ מערבה. אני רוצה לשלוח אותך למשימה הבסיסית שלך מדרום ל’אמיר’. ברגע ש’חריף’ יטהר ויפרוץ דרך המארב ויכנס ל’טרטור’ מערבה, דווח לי כדי שאדלג אותך צפונה. אני מאמין שעוד מעט הוא ישתלט על המצב.”

שבעת הטנקים של פלוגת “חריף” התחילו להתקדם צפונה. המ”פ גלעד הוביל. מימינו יצחקי בטנק 1א’, יחזקאל, מ”מ 1 לשמאלו, ושאר טנקי הפלוגה בשדרה: מנספלד 2א’, אחריו כהן מ”מ 2, שרעבי 2ב’ והסמ”פ עממי אחרון. כאשר הפלוגה התקרבה אל ריכוז הטנקים הפגועים במחטת-חמסה הטנקים המובילים התכנסו על-מנת לעבור בין הטנקים הפגועים שמשני צדדי הציר. בעת שהטנקים האחרונים סיימו לעבור את ריכוז הטנקים, נפתחה אש אל הפלוגה וחמישה משבעת הטנקים נפגעו זה אחר זה.

טנק 2ב’ של שרעבי שנע עם הסמ”פ בסוף הטור, נפגע ראשון, דיווח למ”פ והמשיך להתקדם. טנק 2א’ של מנספלד נפגע בחזית, המנוע כבה ולאחר מאמץ הותנע מחדש. המ”פ דיווח שגם הוא נפגע, העביר את הפיקוד לסגנו ונע לאחור. עממי פקד להשיב אש ולהיחלץ לאחור. טנק מ”מ 1, משמאל לטנק המ”פ, נפגע בצריח ונחלץ לאחור, טנק מ”מ 2, ווינברג, נפגע מספר פעמים. התותחן נחלץ ונאסף ע”י אחד הטנקים. טנק המ”פ נפגע בשנית והטען-קשר שנחלץ ממנו נאסף על-ידי יצחקי. כל שאר אנשי הצוות כולל קצין הסיור, יהושע כץ, שכנראה סייע בחילוצו של הטען, נהרגו. יצחקי ירה פגז בודד לעבר מה שנראה לו כהבהק ירי ונחלץ לאחור. מנספלד התמקם מימין לציר, בצמוד לסוללה, וירה מספר פגזים בירי מפקד אל כיוון האויב המשוער. לאחר מכן ניסה להיחלץ לאחור ועלה על מוקש תוך שהוא מנסה לאגוף את ריכוז הטנקים הפגועים שמאחוריו. הצוות נחלץ מהטנק ועלה על הטנק של עממי. עממי ושרעבי לא זיהו מקורות ירי ולא השיבו אש. במהלך ההיחלצות המהירה לאחור, התנגשו הטנקים בזחל”מים שהצטופפו מאחוריהם על הציר.

רשף פנה אל מט ב-00:52 ושאל אם הוא כבר נכנס ל”טרטור”. קשר המח”ט השיב “המתן”. לאחר דקותיים רשף חזר על השאלה והקשר השיב “חיובי, אנחנו ב’טרטור'”. בשעה 00:56 שאל שרון את רשף אם חטיבה 247 כבר מבצעת משימתה. “אני לא יוצא מזה” השיב רשף, “עוד לא קיבלתי תשובה חד משמעית. אני מבין שהוא התחיל להיכנס ל’טרטור’ מערבה אם כי זה לא וודאי אצלי. ככה היחידה שלי שבשטח דיווחה”. במקביל, דיווח שמואל ארד לק. האג”ם ש”‘כלים’ שלנו חוטפים שם בצומת. יש הרבה ‘כלים’ פגועים.”

שש דקות מאוחר יותר, זיהה גלעדי, מ”פ “בסין” את טנקי “חריף” הנחלצים לאחור, “הטנק נע אלי. אין לי קשר. תנצנץ לו. הוא הבין שזה כוחותינו” הוא דיווח לשונרי, “תעצור אותו ותשאל אותו. זה מספר טנקים, לא אחד”. שונרי ביקש להוריד ארטילריה על הצומת. ק. האג”ם פסל את הבקשה, אין לו קשר עם הכוח הנמצא בצומת.

ב-01:14 דיווח שונרי לרשף “ביקשתי להוריד ארטילריה על הצומת אבל לא ברור אם פנויה. קיבלתי עכשיו ‘כלים’ מיחידה אחרת שהתפלגו אחורה מהצומת. מפנה פצועים ומכניס את ה’כלים’ האלה לכוח שלי.” “האם הם ‘חריף’?” שאל רשף. שונרי הבטיח לבדוק. רשף עדכן מיד את שרון: “יש לי דיווח מהשטח שיחידת ‘כבדים’ של 247 בשם ‘חריף’ נקלעה למארב נ”ט ב’לכסיקון’-‘טרטור’ והיא מסובכת שמה. זה מארב של ‘כבדים’ שדפקו ‘כבדים’ אחרים”. רשף ביקש משונרי ומארד לבדוק מה פגע בפלוגה, עשר דקות מאוחר יותר שונרי חוזר ומדווח: “הם מכוח ‘הרים’. באו מדרום, נכנסו וקיבלו. ירו עליהם מימין. מאיזה טנקים שדפקו עליהם”. “מיקומך?” שאל רשף. כקילומטר מדרום למארב, השיב שונרי.

במהלך הדקות הללו, כוח החלוץ של חטיבת הצנחנים 247 התחיל לחצות את התעלה בסירות גומי. הזחל”מים שפרקו את גדוד הצנחנים ב”חצר”, התארגנו לחזור ולהוביל את הגדוד השני. בשעה 01:22 מט מדווח “אקווריום” (ירידה למים) ובשעה 01:31 “אקפולקו” (נחיתה בגדה המערבית). בין לבין, בשעה 01:26 זיהה גדס”ר 87 מעמדותיו ב”טרטור” 50 שמונה זחל”מים העושים דרכם על ציר “טרטור” מזרחה לכיוון הצומת ודיווח מיידי נמסר לרשף.

מיד עם “אקפולקו” שאל רשף את מט אם פלוגת “חריף” נמצאת ב”טרטור’-‘לכסיקון”. חיובי השיב מט. רשף עדכן שהפלוגה נכנסה למארב. מט ציין שהוא שומע על כך לראשונה. רשף: “אישרתי לך להיכנס ב’נחלה’. אני מבין שיש איזשהו [..] על ‘טרטור’. כרגע נכנסו למארב ויש נפגעים. אני מנסה לפתור את הבעיה. תבדוק מה קורה שם ונעבוד בפעולה משותפת, אני מבין שהתחלת להכניס ‘כלים’ ב’נחלה’ והם עושים את הסבב דרך ‘טרטור'”. זה לפי התכנון, השיב מט. “תעצור את הזלח”מים שנעים מזרחה” אמר רשף וחזר על ההודעה הקודמת “בצומת ישנו מארב טנקים.”

פלוגת חריף - טנק יוחי גלעד

פלוגת “חריף” מתגברת את חט’ 14

ציר “לכסיקון”, אזור הצומת, אחרי 01:00 בלילה

בינתיים, כקילומטר מדרום לצומת, ניסה גלעדי, מ”פ “בסין”, לצרף את יתרת טנקי “חריף” אל חמשת הטנקים שלו. צוות מנספלד, שהטנק שלו עלה על מוקש, נשלח לנסות ולהפעיל טנק מגח 6 נטוש שנמצא בסמוך. הטנק, כך התברר אינו כשיר לתנועה והצוות עלה על אחד הזחל”מים והתפנה ל”לקקן”. בטנק של מ”מ 1, יחזקאלי, התגלו בעיות צידוד ועממי שלח אף אותו לאחור. עממי דיווח לגלעדי על מה שקרה ושמע ממנו כי הוא מתכוון לפרוץ צפונה לצומת ומשם לפנות מזרחה. “יוחי לא אמר לי כלום”, סיפר מאוחר יותר עממי בתחקיר הגדודי, “הבנתי שאני צריך להישאר באזור הצומת, אז אמרתי לו שאני אצטרף אליו ואחר-כך נראה.”

בסביבות 02:30 הצטרפו שרידי הפלוגה: עממי, שרעבי ויצחקי אל כוח “בסין” בניסיון להתקדם צפונה אל הצומת. הכוח דילג לאחור לאחר שנפתחה לעברו אש ואחד מטנקי “בסין” נפגע ממוקש. לקראת חמש בבוקר, שוב הסתערות על הצומת, גם הפעם נפתחה אש לעבר הכוח, הטנק של שרעבי ספג שוב פגיעה, הפעם מתחת לגחון אך המשיך לנוע. במהלך התנועה לפנים ולאחור על-מנת להתחמק מהאש ולאתר את הצומת, התפזר הכוח והקשר עם מ”פ “בסין” נותק ושלושת טנקי “חריף” חזרו לאזור צומת “נחלה”. שעה מאוחר יותר הם זיהו קבוצת חיילים, כנראה משרידי כוח שונרי, המגיע ממזרח. החיילים הועלו על הטנקים והכוח עשה דרכו דרומה. מורג, שקיבל דיווח מעממי על גורל הפלוגה, הורה לו להמתין לבואו ב”לקקן”. בשעות הצהריים התברר שהטנקים של שרעבי ויצחקי אינם כשירים להמשך לחימה. בטנק הראשון הייתה נזילת דלק ובשני בעיות צידוד. עממי, שהטנק שלו היה היחיד שנותר כשיר ללחימה מפלוגת “חריף”, הצטרף אל הגדוד וצלח עמו את התעלה למחרת היום. יצחקי ושרעבי צלחו את התעלה עם הסמג”ד לאחר כיומיים והצטרפו לפלוגה ו’. פלוגת “חריף” ירדה מסד”כ החטיבה. קצין הסיור שוקה כץ ושישה מלוחמי הפלוגה, יוחי גלעד, יוסי ווינברג, קרלוס בן-טולילה, יחזקאל בגרד, חנן סרי ויהודה-אריה פרקש נהרגו במהלך הלילה.


 

ניתוח

א. משימת הפלוגה, או מדוע התקדמה פלוגת “חריף” אל עבר צומת “טרטור”-“לכסיקון”?

 טענה 1: משימת הפלוגה הייתה לסמן את צומת “טרטור”-“לכסיקון” או לסמן את נתיב גשר הגלילים מצפון לצומת.

 בתחקיר חטיבה 421, שהתבצע בשדה תימן במרץ 1974, תיאר המג”ד, עמי מורג, את משימת הפלוגה: “אחרי קבוצת הפקודות הגיע דני מט ורצה כוח טנקים שילווה אותו [הערה: קבוצת-הפקודות החטיבתית הסתיימה בשעה 1900 לערך או קצת מאוחר יותר – נ.ש.] העברתי את פלוגה ח’ בפיקוד יוחי ז”ל והם עברו, לא הצלחתי לתדרך אותם. כדי לאמת את המקום ששמעון [מג”ד 257 – נ.ש.] היה צריך לחתוך עם גשר הגלילים. צירפנו אליהם את יהושע כץ ז”ל מהכוח של ‘פצי’. שהיה צריך למצוא את המקום המדויק של ציר התעלה בשביל לסמן ל’פצי’ בדיוק לאן לנסוע כדי שהדינוזאור לא יסתובב.” חיים ארז, מח”ט 421, הרחיב טענה זו בתחקיר ופירט: כוח ‘פצי’ התחלק ל-2 כוחות. כוח אחד נע עם גשר הגלילים ואילו הכוח השני נע עם הצנחנים ואמור היה לסמן את הציר מנקודה 95.5 [נקודת ההשקה] ועד לציר “לכסיקון”.

 טיעון “סימון המקום לגשר” מופיע גם באתר חטיבה 421 (תולדות החטיבה – מי”כ) וגם במאמר “פלוגת ‘חריף’ חובשת כומתה אדומה” [“שריון”, גיליון 19 – אוק’ 2003] שם כותב אליהו עממי, סגן מפקד הפלוגה: “יוחי מגיע לחניון הפלוגתי בשעות הערב ומתדרך אותנו בקצרה ובלחץ זמן במשימת הפלוגה: הובלת חטיבת הצנחנים של דני מט עד ציר ‘נחלה’, ובהמשך על ציר ‘לכסיקון’ להשתלטות על צומת ‘טרטור’ כדי לסמן את הציר בשילוט מואר לגשר הגלילים שהיה אמור להגיע ממזרח ובניצב לתעלה. לצורך משימה זו צורף לפלוגה יהושע כץ קצין סיור מ’שקד’.”

 ראיה לכאורה לטענה זו נמצאת ב”פקודת הצליחה” של החטיבה שנכתבה ע”י ק.אג”ם החטיבה על סמך רישומים מקוריים שהיו בידיו. בפקודה זו נאמר: “עמודי שילוט חש”ן – ‘פצי’ ועוד פלוגת ‘מכנס’ ועוד כוח 424 ועוד חלוץ נפרד הגישור נע אחרי הצנחנים מגיע לנקודה אדום מסמן ציר תנועה כ-500 לפני הגשר.”

 לטיעון האמור, מספר קשיים:

  1. אמציה חן, מפקד כוח’פצי’, לא זוכר שהוא היה אמור להתחלק ל-2 כוחות בשלב זה של התנועה. לטענתו[1], על משימת ‘הסימון’ הוא שמע רק בדיעבד. עמי מורג, כך לטענתו, ביקש קצין סיור בכדי לסייע למפקד הפלוגה בניווט והובלת כוח הצנחנים. את יהושע כץ, הוא כלל לא תידרך בנוגע למיקום הסימון. ההנחיה היחידה שנתן לו הייתה: ‘בגמר משימת ליווי הצנחנים המתן לי בצומת ‘טרטור’-‘לכסיקון’.” לצורך החבירה העתידית, פצי אף התרשת על תדר הפלוגה.
  2. בתחקיר הגדודי שבוצע לאחר המלחמה וכן בדו”חות מפקדים מרמת מפקד ומעלה. ציינו הסמ”פ עממי והמט”קים שרעבי, יצחק ומנספלד את משימת הפלוגה כ’ליווי הצנחנים’ בלבד. עממי אף ציין שהמ”פ מסר להם ש”קיבלנו משימה ללוות את הצנחנים.” לא רק זאת, אלא שאיש מהם לא ציין או זכר שמוטות סימון חש”ן הועמסו על הטנקים.
  3. גדוד 599 ערך שיחת סיכום-תחקיר המלחמה עוד במצרים. השיחה הנ”ל הוקלטה וכך מתאר שם מורג את משימת הפלוגה: “כוח הצנחנים שהיה אמור לבצע את הצליחה רצה כוח טנקים שיצטרף אליו, כוח הטנקים היחיד שהיה פנוי זה הגדוד שלנו ואז נתנו את פלוגה ח’ שתלווה את הצנחנים עד למים ולאחר מכן תמתין לנו באזור צומת ‘טרטור’. לצורך הניווט המדויק על המקום צירפנו ליוחי את קצין-הסיור יהושע כץ.”
  4. ב”פקודת הצליחה” החטיבתית הוקצתה לכל אחת מפלוגות הגדוד משימת אבטחה שונה. אין בפקודה שום אזכור למשימת ‘הסימון’ ע”י כוח טנקים. משימה שכזו גם לא תואמה עם חט’ 14. בהקלטת רשת-הקשר של חט’ 421 אין עדות למשימה שכזו ואין אף כל דיווח על מצבה של הפלוגה או גורלה.
  5. יוחי גלעד, היה מ”פ ‘צעיר’ שהתחיל את המלחמה כמ”מ. יהושע כץ, אמנם היה קצין-סיור, אך לא בהכרח הכיר את השטח או היה מעורב בנתיב המתוכנן של גשר-הגלילים.
  6. מהאזנה להקלטת רשת הקשר האוגדתית עולה שההוראה לצוות ליווי טנקים לכוח הצנחנים הייתה הנחיה של מפקד-האוגדה שניתנה לאחר קבוצת-הפקודות ולא הייתה חלק מהתכנון המקורי. שעה לאחר מתן ההוראה, שרון שקל עדיין אם המשימה נחוצה לאור בקשתו של סגנו. רק סמוך לשעה 22:00, לאחר שהגיעו דיווחים ראשונים על לחימתה של חט’ 14. פסק שרון שמשימת הפלוגה ‘חשובה’.

 מכל האמור לעיל עולה:

אין זה סביר שמשימת הפלוגה הייתה לבצע סימון כלשהו על ציר “לכסיקון” או על קו-המים עבור גשר הגלילים. מדובר במשימה בעלת חשיבות רבה ומכרעת למבצע הצליחה ושני הקצינים המובילים, הן המ”פ והן קצין הסיור, כלל לא קיבלו תדריך ממפקדיהם בהתאם. מורג כאמור ציין ש”לא הספקתי לתדרך את יוחי.” גם ‘פצי’ מציין שהוא מסר לכץ הנחיות כלליות בלבד אודות המקום שבו הוא אמור להמתין לו. מוטות חש”ן, אביזר קריטי לצורך סימון הנתיב, כלל לא הועמסו על הטנקים. אין זה סביר שג’קי אבן, מי שהיה ממונה על העברת אמצעי הצליחה אל התעלה ובכלל זה סימון הנתיב לגשר הגלילים, היה מבקש משרון לשקול את ביטול משימת הפלוגה בתואנה שהוא ‘קצר’ בטנקים. סביר יותר שמורג הורה למ”פ להמתין לו בצומת “טרטור”-“לכסיקון” עד שהגדוד יגיע לאזור עם הגשר תוך שעתיים-שלוש לפי המתוכנן. הנחיה דומה כאמור, נתן גם ‘פצי’ לקצין הסיור שלו. יש לזכור, שבהתאם לתכנון המקורי של “אבירי-לב”, איזור צומת “טרטור” היה אמור להיות נקי מאויב ובשליטת כוחותינו בשעה שהצנחנים ופלוגת הלווי הגיעו לציר “לכסיקון”. לפיכך, ההנחיה ‘להמתין בצומת’ לא כללה פקודה ‘להשתלט’ עליו.

טענה 2: פלוגת “חריף” הייתה אמורה לתגבר את חט’ 14

טענה מסוג זה הוזכרה למשל ע”י אמציה כהן במאמר “קיצו של גיבור מלחמה[1]“. מקור לטענה שכזו יכול לנבוע מחילופי דברים בין רשף לשרון בשעות הערב. בשעה 22:30 לערך שאל שרון אם לחטיבה חסרים טנקים. אם רוצים לפרוץ יותר צפונה צריך תגבור, השיב רשף. הוחלט לבדוק אם 421 תוכל לתגבר את 14 בטנקים. שרון הבטיח לבדוק. שרון שוחח עם חיים ארז וג’קי אבן בנוגע לאפשרות תגבור חטיבה 14. אבן בדק והשיב שאין הוא יכול בשלב זה לתגבר את חט’ 14 בטנקים מלבד אלו שצורפו לצנחנים כליווי.

כך או אחרת. העדכון של אבן לא הועבר לרשף והעניין לא עלה שוב. לא ברור כלל אם רשף היה מודע לכך שהצנחנים נעים מערבה עם פלוגת טנקים מחטיבה 421. בסופו של דבר, לאחר ההיתקלות, הפלוגה אכן תגברה את חט’ 14 בעצם העובדה ששרידיה הצטרפו לכוח “בסין” בלא שמשימה זו הוטלה עליהם ע”י גורם פיקודי מאחת החטיבות.

טענה 3: מח”ט הצנחנים שלח את הפלוגה צפונה כדי שתאבטח אותו מצפון וממזרח

מקור טענה זו היא בעדות שמסר דני מט בכנס פד”ם, יולי 1974: “בסביבות 00:10 הגענו לצומת הזו כשמתחילים כאן להוריד נפ”קים ולהיכנס לחצר. ברגע שאני הגעתי לכאן הודעתי לפלוגת הטנקים: ‘תפוס עמדות בצומת ‘טרטור’-‘לכסיקון’.’ השעה הייתה בין 00:10 ל-00:20. תפוס עמדות אבטח צפונה ותעיף מבט מזרחה. הוא עלה כאן על מגנן הנ”ט [..] אני בשלב הזה עוד לא ידעתי את זה. כך שנשארתי בתוכנית המקורית של הסבב מהחצר כאן החוצה. זה התברר לי קצת יותר מאוחר. כל השטח היה מכוסה מדורות כולל הנגמ”ש של 424 כך שהיה קשה להעריך שנוספו כאן עוד מדורות בצומת.”

הקלטת רשת הקשר של חטיבה 247 בין השעות 00:00-02:00 חסרה בארכיון צה”ל כך שלא ניתן לאמת מה הפקודה המדויקת שנתן דני מט למ”פ “חריף”. בכל אופן, כפי שנראה בהמשך, בהתאם למידע שהיה בידי מט, השטח שמצפון לו היה מטוהר בשעה זו. בצומת

“טרטור”-“לכסיקון”, קילומטר צפון-מזרח לנתיב התנועה שלו אל החצר, לא אמור היה להיות אויב. נראה על פניו, שהפקודה שנתן מט לפלוגה “אבטח אותי מצפון” השתלבה עם ההנחיה שקיבלו מ”פ “חריף” וקצין-הסיור שלו ממפקדיהם. להמתין בצומת או באזור הצומת.

השאלה שעליה כנראה לא נוכל לקבל תשובה היא: האם מ”פ “חריף” התקדם אל הצומת בידיעה שיש בו כוחות אויב. רמז בלבד לשאלה זו נוכל אולי לקבל מעדותו של המט”ק מנספלד, אשר בתחקיר לאחר המלחמה סיפר שקצין כלשהו (כנראה מ”פ “בסין”) תדרך את גלעד טרם ההתקדמות צפונה ואמר לו ש”אפשר לעבור, היו כוחות לפניכם.”

ב. לאן הייתה מגמת התנועה של הפלוגה?

בשעה 00:40 לערך, דיווח ככל הנראה שמואל ארד לרשף על מגמת פניה של הפלוגה. בשעה 00:45 רשף עדכן את שונרי “כוח שעובר אותך [צריך] להיכנס בטרטור.” ובשעה 00:46 “בטרטור כלפי מערב, עולים כוחות שלנו”. בשעה 00:48 רשף לארד: “ברגע ש’חריף’ יטהר ויפרוץ דרך המארב ויכנס ל’טרטור’ מערבה, דווח לי.” לא ברור אם ההקשר הוא לפלוגת “חריף”, אך בשעה 00:52 וגם ב-00:54, רשף פנה למט ושאל: “האם כבר נכנסתם ב’טרטור’?”

מהאמור עולה שמגמת התנועה של הפלוגה הייתה להגיע אל הצומת ולפנות מערבה על ציר “טרטור”, או לפחות כך הבין מח”ט 14 מהמידע שהועבר אליו מהיחידות שבשטח. לשאלה “עד לאן?” יתכן ויש רמז בחילופי דברים בין רשף וגורם לא-ידוע בשעה 01:46 ברשת הקשר האוגדתית: “האם אמרת ‘טרטור’ 47? האם אתה מתייחס ל’חריף’? חיובי, יש נפגעים, אנחנו נטפל בזה”.

ג. התיאום בין הכוחות

מהאזנה להקלטות הקשר עולה שעניין התיאום בין חט’ 14 שנלחמה בפועל בשטח ובין חט’ 247 שעברה דרך השטח בדרכה אל גדת התעלה, הטרידה את מפקד האוגדה ולפחות ארבע פעמים הוא מתזכר את הצדדים לבצע תיאום זה עם זה. הוא עצמו או אחד מקציני החפ”ק שלו, אף עדכנו מפעם לפעם את מט בקשר למיקומן הכללי של יחידות חט’ 14 בשטח.

רשף ניסה לבצע תיאומים עם מט החל משעה 23:40. כוח הצנחנים נמצא בשעה זו ב”עכביש” 50. את מט, הנמצא על זחל”ם, קשה מאוד לקלוט ברשת הקשר. תיאום ראשון וחלקי התבצע לראשונה בשעה 00:04, בעשרים הדקות הבאות היו שוב ניסיונות של רשף להשלים את התיאום. מח”ט הצנחנים עסוק בהכוונת הארטילריה הנופלת ככל הנראה גם על יחידתו ואינו מתפנה. יש לציין שבאותו זמן ממש גם רשת חטיבה 14 עמוסה. חפ”ק המח”ט וגדודים 79 ו-184 הנמצאים מצפון לציר “שיק” נתקלים מדי פעם בטנק מצרי המגיח מטווחים קצרים, קמ”ן החטיבה מדווח שאחד הגדודים פוגע במפקדת חטיבה 14, גדוד 79 מתארגן לחילוץ צוותים שנותרו מאחור, באזור צומת “נחלה” מתגלה כוח-טנקים לא מזוהה ועוד. בשעה 00:35, חמישים וחמש דקות לאחר הניסיון הראשון לבצע תיאום, נוצר התיאום המיוחל ובמהלך שתי הדקות הבאות קיבל מט עדכון קצר על מיקום יחידות חטיבה 14 ועלתה השאלה אם הוא זקוק לחיפוי של הגדס”ר. העדכון הוא חד צדדי. רשף מעדכן את מט, מט לא מעדכן את רשף.

איזה מידע קיבל דני מט במהלך הלילה?

• יש יחידה ב”טרטור” 50 ובאזור “סרוק”. אין יחידות של חט’ 14 בין ה”מצמדים” [רשף].
• אין יחידות מדרום ל”טרטור” [רשף].
• יש יחידות של חט’ 14 ב”סרוק”-“שיק” וגם ב”לכסיקון”-“טרטור”. יתכן ויש גם ב”לקקן” [שרון].
• יש לחט’ 14 שתי יחידות באזור “מצמד” [ק.אג”ם אוג’].

דני מט מצידו, לא טרח לעדכן את רשף, בעת התיאום בשעה 00:35, שפלוגת טנקים שליוותה אותו בתנועתו מערבה, אמורה להתקדם צפונה על “לכסיקון” לעבר צומת “טרטור” ומשם כנראה ל”טרטור” 47. מט כלל לא שואל את רשף אם יחידות חט’ 14 נמצאות בצומת ולא מתעניין לדעת מה מקור המדורות שהוא ראה בדרכו ל’חצר’. לא רק זאת, אלא שלפי התוכנית של חט’ 247, הזחל”מים אשר פרקו את גדוד הצנחנים הראשון, אמורים היו לצאת לסבב חדש דרך ציר “טרטור” כדי להביא אל ה’חצר’ את הגדוד השני. מט שידע על קיומו של כוח של חט’ 14 ב”טרטור” 50, לא טרח לוודא שבין שני הכוחות לא יווצר מצב של חוסר-זיהוי. על כל פנים, יתכן, אך לא וודאי, שרשף ידע על תוכנית-הסבבים כי בשעה 00:38 הוא עידכן את יואב ברום, מפקד הגדס”ר: “אני אמרתי ל-20 של 9 שאתה באזור ‘טרטור’ 50. עכשיו, הוא ינוע על ‘טרטור’, אני הצעתי לו את הסיוע שלך”. מי שידע בוודאות על התוכנית הזו, לנוע על ציר “טרטור”, הוא שרון, אשר אישר את התוכנית של 247 בצהרי היום. שרון כאמור, אשר יודע על האויב שבצומת, לא מורה למט לבצע שינוי בתוכנית.

גם חיים ארז, מח”ט 421, ‘שכח’ מקיומה של הפלוגה אחרי שהעביר אותה ת”פ הצנחנים ולא עדכן את רשף על פלוגת הטנקים האורחת בגזרתו. ככל הידוע לי, בהקלטת-הקשר של חט’ 421, אין אזכור לגורלה של הפלוגה במהלך הלילה.

ראוי לציין שבאופן מפתיע, סוגיית האויב לא עולה באף אחד מהעדכונים והתיאומים בין הגורמים השונים. מט לא מתעניין על אויב בסביבתו ואף לא אחד מהגורמים אשר מעדכנים את מט מפעם לפעם על מיקום יחידות חט’ 14 – לא מציינים בפניו שבאזור צומת “טרטור”-“לכסיקון”, 700 מטר בלבד מנתיב התנועה שלו, יש לחימה עם האויב. העניין הזה מפתיע לאור העובדה שכל הגורמים הנ”ל, ידעו שבאזור צומת “טרטור” יש מארב מצרי החוסם את התנועה לכל הכיוונים.

מהקלטת-רשת “מקדח” עולה בבירור שבחט’ 14 לא ידעו בין השעות 00:08 (דיווח ראשון של ספקטור על יחידה לא מזוהה, כנראה בצומת “נחלה”) ועד 00:40 לערך מי היא יחידת הטנקים אשר נמצאת באזור “לכסיקון”-“נחלה” ומה משימתה. אולם, יש לציין שמח”ט 14 הודיע בשעה 23:47 שאין מדובר בכוח אויב והורה שלא לירות לעבר הכוח.

יש יסוד להניח שבפלוגת “חריף” לא האזינו או שלא הייתה האזנה רצופה לרשת חרום-חש”ן. אהוד גרוס, מ”פ “אהבה” שפלוגתו התקדמה מזרחה אל מול פלוגת “חריף” וכוח הצנחנים, מעיד שהוא הקפיד לזהות עצמו שוב ושוב ברשת “מוסקיטו” מחשש שכוח אחר יזהה אותו כאויב. הכוח היחיד שהגיב לקריאתו היה כוח מחט’ 600 מצפון לו. מט כאמור, דיווח לשרון, שהמפגש בין פלוגות הטנקים, “כמעט נגמר בבעיות”. המקרה חזר על עצמו כאשר “חריף” התקדמה לעבר צומת “נחלה” ויחידות חט’ 14 שבאזור חששו שמדובר בכוח אויב. צביקה טטנבאום, קצין סיור מגדס”ר 87 שהתמקם עם הנגמ”ש סמוך לשדרת זחל”מי הצנחנים, שמע ברשת “מוסקיטו” שוב ושוב בקשות להזדהות שמופנות לעבר כוח שמתקדם אל עבר “נחלה” מדרום ואין עונה. לטענתו , הוא זה שדיווח ברשת “מוסקיטו” שהכוח החשוד הוא מכוחותינו.

ד. איפה נפגעה הפלוגה?

ברדיוס קילומטר מהצומת, אותרו בתצ”א [17.10.73] וב-20 תמונות שצולמו ע”י צלמים שונים לאחר הקרב, 19 טנקים. עשרה מסוג מגח 3 ושבעה מסוג מגח 6. צפונית לצומת אותרו שני טנקים נוספים מסוג לא ידוע. הטנקים הפגועים מקובצים בשני ריכוזים עיקריים: בצומת עצמו (ועד לרדיוס 250 מ’) ובמחטת-חמסה (375-450 מ’) מדרום לצומת.

מעדויות מפקדים בפלוגת “חריף” שנמסרו מיד לאחר המלחמה עולה שהפלוגה נפגעה בעת שהטנקים האחרונים חלפו על פני ריכוז הטנקים הפגועים במחטת-חמסה. לפי התיאורים עולה שהמ”פ גלעד החל לנוע לאחור לאחר שנפגע לראשונה ובטרם נפגע שנית. סביר שגם שאר הטנקים נהגו כמותו. מתמונות וממידע נוסף שקיבלנו ממשפחת גלעד ז”ל, אותר טנק מ”פ “חריף” במרחק של 100 מ’ מצפון לצומת. מאחר ו-

  1. לפלוגה היו טנקים מסוג מגח 3.
  2. הפלוגה נפגעה לאחר שעברה את ריכוז הטנקים הפגועים, 450 מ’ מדרום לצומת.
  3. טנק המ”פ נפגע כ-100 מ’ מצפון לצומת.
  4. לא נמצאו טנקים מסוג מגח 3 (למעט אחד שמשויך כנראה לגד’ 184) בין הצומת ועד למרחק 400 מ’ דרומה.

הרי שהאש נפתחה על הפלוגה כאשר הייתה פרוסה בשדרה על ציר “לכסיקון”, המאסף מצפון לריכוז הטנקים הפגועים במחטת-חמסה וראשה מצפון לצומת. כאמור, טנק המ”פ וטנק מ”מ 2, נמצאים במרחק של 100 ו-200 מ’ מצפון לצומת (הטנק השלישי שנשאר בשטח לאחר שעלה על מוקש בעת ההיחלצות לאחור, טנק 2א’, נמצא במחטת חמסה, מערבית ל”לכסיקון”)

פלוגת חריף - תצלום אוויר

ה. מי פגע בפלוגה?

מאחר וסיפור ההיתקלות של הפלוגה באויב בצומת תואר עד היום בצמצום ובאופן חלקי בלבד ומאידך הודגש נושא חוסר-התיאום. כמו למשל ב”החווה הסינית” (אילן כפיר): “הדיווח על הטנקים שנקלעו למארב הפתיע את מח”ט 14 שלא הבין בתחילה מאין הגיע הכוח”, נוצר רושם כאילו הפלוגה הגיעה ‘משום מקום’ ואולי זוהתה בטעות ע”י כוחות חט’ 14 ככוח-אויב או ככוח בלתי מזוהה ולפיכך נפגעה כביכול מאש כוחותינו. על הבלבול מוסיף ההיסטוריון-הצבאי ד”ר עמירם אזוב אשר כותב : “סימן שאלה גם עולה לגבי הכוח שבו נתקל כוח ‘חריף’. הכוח בן שבעת הטנקים נתקל בירי בעת שנע מציר ‘נחלה’ ל’טרטור’. על הציר הזה נמצאו בשעה זו כוחות צה”ל בעיקר. ברשת הקשר שרר חוסר ודאות מוחלט לגבי הכוח המתקרב מדרום”

ראשית, בחפ”ק חט’ 14 לא שרר “חוסר וודאות מוחלט” לגבי הכוח המתקרב מדרום. חטיבה 247 הייתה אמורה לבוא מדרום (דרך ציר “עכביש”) וכנ”ל פלוגת “אהבה”. בשעה 23:38, כאשר כוח הצנחנים עם פלוגות הטנקים “חריף” ו-“אהבה” נמצא ב”עכביש” 50, הורה רשף לקצין האג”ם שלו “9 שמקביל לנו נע על ‘עכביש’ לעבר ‘לקקן’. תעדכן את היחידות העורפיות שלנו.” סוקול עדכן מיד את שמואל ארד הנמצא באזור צומת “נחלה”-“לכסיקון” והורה לו “תחברו איתם עם פנסים שלא יקרה שם מאומה.”

תשע דקות מאוחר יותר, ארד דיווח לרשף שספקטור ‘קיבל ידיעה’ שמדרום מתקרבים כלים ‘כבדים’ של אויב והוא שלח את “בסין” דרומה לאתר אותם. העניין הזה מפתיע לאור העדכון שארד קיבל מספר דקות קודם מקצין האג”ם. בכל אופן, רשף הודיע לארד בשעה 23:47: “מדרום לא באים ‘כלים’ של האוייב, יש שמה רק יחידות שלנו. תחזיר את ‘בסין’ ושלא ירה לשם.”

עולה מכאן, שאכן, במשך דקות ספורות שררה בקרב היחידות של חט’ 14 שבאזור צומת “נחלה” חוסר בהירות בשאלה אם ה’כלים’ שמדרום הם אויב או ידיד. כך או אחרת, החל משעה 23:47 ברור לכל היח’ שמדובר ב’כוחותינו’. החל משעה זו ועד 00:40 לערך, שורר חוסר בהירות רק לגבי שיוך הפלוגה ומשימתה, לא לגבי השאלה אם היא כוח אויב או לא. הפלוגה לא נמצאת אי שם בשטח אלא מתמקמת על ציר “לכסיקון” בין כוחות החטיבה. בין השעות 00:08 ל-00:34 הורה קצין האג”ם לספקטור ולארד לגשת פיזית אל הטנקים ששיוכם אינו ידוע, לברר מי הם, מה משימתם ולבקשם לעבור לרשת הקשר החטיבתית. “4ב’ כאן 22, כמה הם צפונה ממך? תתקרב אל ה’כלים’ האלה ותנסה ליצור איתם קשר. תעלה על ה’כלי’ וש’קודקוד’ יקרא לי ב’מקדח’.”

חבירה שכזו בוצעה בלי צל של ספק. אלמלא בוצעה, לא היה יכול רשף בשעה 00:45 לעדכן גם את ספקטור וגם את שונרי שכוח בשם “חריף” אשר יעבור אותם צפונה מתוכנן להגיע אל הצומת ולפנות ב”טרטור” מערבה. לפי עדות אחד המט”קים בפלוגת “חריף”, כפי שנמסרה לאחר המלחמה, יוחי גלעד, מ”פ “חריף”, ירד מהטנק ושוחח עם “המ”פ של הפלוגה השנייה” (והכוונה כנראה למ”פ “בסין”, מ”פ הפלוגה שהם הצטרפו אליה בהמשך הערב). מהקלטת-הקשר עולה שלא רק שמח”ט 14 הבין מי הפלוגה ומה משימתה (אם כי כאמור, רק לאחר כ-20 דק’ של בירורים) אלא שהוא שאף לנצל את ההזדמנות בכדי להניע את כוח שונרי ושמוליק צפונה, אל צומת “שיק”-“לכסיקון”.

פלוגת “חריף” נפגעה כאמור כאשר החוד נמצא במרחק של כ-200 מ’ מצפון לצומת, טנק אחד (שרעבי) נפגע ככל הנראה מדרום לצומת. בשעה שהפלוגה נפגעה, פלוגת “גלון”/407 הייתה ממוקמת באזור צומת “נחלה”. קילומטר וחצי מדרום למקום ההיתקלות. גם פלוגת “בסין” שהמ”פ שלה תידרך את מ”פ “חריף”, נמצאה כקילומטר מדרום למקום הצומת. כוח הטנקים הנוסף של חט’ 14, פלוגות א’ ו-ג’ של גדס”ר 87 היה ממוקם ב”טרטור” 50, כשלושה קילומטר ממערב למקום המארב. כלומר, אף לא אחד מכוחות אלו יכול היה לפגוע בפלוגת “חריף”, שבכלל נפגעה מכיוון מזרח וצפון-מזרח.

קיימת לכאורה אפשרות שמי שפגע בפלוגה היו טנקים פגועים-למחצה של גד’ 184, “בסין” או “גלון” שנפגעו קודם לכן על הציר ונותרו בהם צוותים אשר ירו “על כל מה שסביבם”. ובכן –

  • לפלוגת “גלון” נפגעו 2 טנקים. אחד הושמד וכל צוותו נהרג. בשני נפגע המט”ק. מאחר והטנק היה כשיר ללחימה, הטנק נסע לתאג”ד ב”לקקן” ולאחר מכן חזר לפלוגת האם שלו בצומת “נחלה”. כלומר – לא נותרו טנקים פגועים עם צוותים.
  • לפלוגת “בסין” נפגעו בסביבות השעה 21:30, ארבעה טנקים במרחק של 500 מ’ עד קילומטר וחצי מצפון לצומת. שניים מהטנקים הושמדו והצוותים נהרגו. טנק אחד הושמד וצוותו נחלץ רגלית, טנק אחד נפגע והצליח להיחלץ דרומה בסביבות חצות. כלומר – בשעה זו לא נותרו טנקים פגועים של פלוגת “בסין”, עם צוותים באזור הצומת.
  • גד’ 184 הותיר 6-7 טנקים מדרום לצומת. 2-3 מאותם טנקים הושמדו ואנשי הצוות נהרגו. 4-5 מהטנקים הנותרים היו פגועים בדרגות שונת. ממוקמים כ-450 מ’ מדרום לצומת ובשולי ציר “לכסיקון”, בחלקם נותרו אנשי צוות.

לפי עדויות מפקדים בפלוגה לאחר המלחמה, חמישה משבעת הטנקים נפגעו תוך פרק זמן קצר, חלקם יותר מפעם אחת. אחד הטנקים שבסוף הטור נפגע קלות. שאר הטנקים נפגעו בחזית ממזרח או מצפון-מזרח. אף לא אחד מהמפקדים לא זיהה אויב בעין או מקורות ירי ברורים. אחד המט”קים זיהה ‘הבהק’ בודד.

כאמור, בטנקים הפגועים של “בסין” ו”גלון” לא נותרו צוותים. כאלו נותרו רק בחלק מהטנקים הפגועים של גד’ 184. התיאור של מפקדים מפלוגת “חריף” אינו תואם כלל לירי-טנקים מטווח של 50-150 מ’ מדרום להם (כלומר מאחור, המקום בו נמצאו טנקי 184 הפגועים). העובדה שמפקדי “חריף” לא איתרו כמעט מקורות וירי והעובדה שהדיווח הראשוני דיבר על ירי “מימין” (ממזרח, שם כלל לא נמצאו טנקים תקינים או פגועים של חט’ 14) מצביעה על כך, שקרוב לוודאי, הפלוגה נפגעה מנשק נ”ט שהופעל ע”י כוח מצרי מהסוללה שממזרח לציר “לכסיקון” או מהסוללות שמצפון-מזרח לצומת. בסיכום החטיבתי, ציין עממי, הסמ”פ: “נפתחה עלינו אש חזקה מאוד של חי”ר. בעיקר בזוקות ותול”רים. היו טנקים כנראה יותר רחוק.”

ו. סיכום

1. ירי בין כוחותינו – פלוגת “חריף” נפגעה מירי עליה מצפון-מזרח ומצפון-מערב, כ-200-100 מ’ מצפון לצומת “טרטור”, בשעה 01:00. בשעה זו לא היו טנקים פגועים ומאוישים של חט’ 14 בצומת ומצפון לו. בשעה זו כל הכוחות מדרום לצומת, ידעו שהפלוגה משתייכת לכוחותינו, חלקם חברו איתה פיזית, חלקם תודרכו ע”י מח”ט 14 ואף ידעו על משימתה. אכן, היו מספר דקות של אי-ודאות אצל היחידות שמדרום לצומת בקשר לזהות הפלוגה, אבל אי-ודאות זו התקיימה כשעה לפני שהפלוגה נפגעה. הטנקים היחידים שלא תודרכו היו 3-2 טנקים פגועים של גד’ 184 במחטת-חמסה, כ-450 מ’ מדרום לצומת. גם אם נניח כי הטנקים לא זיהו את הפלוגה כשעברה דרכם ממש, הרי לא ברור איך יכלו לפגוע בה מצפון כאשר הם ממוקמים מדרום למקום שבו הפלוגה נפגעה. לסיכום: האפשרות שהפלוגה נפגעה מאש כוחותינו אפסית, מהסיבה הפשוטה שמצפון לצומת לא היו טנקים ישראלים לוחמים, אלא אך ורק כוחות אויב. בהקשר אחרון זה ראוי לציין כי מניתוח התצ”א ואיתור המערך המצרי באזור הצומת, עולה שהפלוגה נכנסה ללב המערך של גדוד 18 חי”ר המצרי ועמדות המצרים היו ממזרח, ממערב ומדרום לה (ראו תצ”א בנספחים).

2. תיאום בין החטיבות – בין השעות 23:40 ל-00:35 היו חמישה ניסיונות של מח”ט 14 ליצור קשר עם מח”ט 247 לצורך תיאום בין הכוחות. מח”ט 247, לא יזם ולא התעקש לבצע תיאום מפורט וכלל לא התעניין לדעת את תמונת המצב בשטח אליו הוא אמור להיכנס ולא על אויב אפשרי בגזרתו. נראה, כאילו הסתפק בעדכונים הכללים והתמציתיים שנמסרו לו ע”י מפקד האוגדה וקצין האג”ם האוגדתי. מאידך, מפקד האוגדה וקציני המטה שלו, אשר היו ידעו על נוכחות אויב בצומת “טרטור”-“לכסיקון” לא טרחו לעדכנו בעניין ובעיקר – לא הורו לו להיערך בהתאם ולבצע שינוי בתוכנית החטיבתית אשר כללה תנועה על ציר “טרטור”. יש להדגיש, שאם מח”ט 247 או אחד מקציני מטהו היו מאזינים לרשת הקשר האוגדתית באופן רציף, נוכחות האויב בצומת “טרטור”-“לכסיקון” הייתה אמורה להיות מודעת להם.

3. משימת הפלוגה – אין זה סביר כלל שעל הפלוגה הוטלה משימת ‘סימון’ מכל סוג. קרוב לוודאי וכך עולה מעדויות המפקדים, שהפלוגה הייתה אמורה להמתין בצומת “טרטור” עד להגעת גשר הגלילים ויחידת האם שלה. מאחר ודני מט, מח”ט 247 הורה לפלוגה, כך לפי טענתו, ל”אבטח אותו מצפון ולשים עין מזרחה.” נראה שפקודה זו השתלבה עם ההנחיה הכללית, להמתין בצומת, שהפלוגה קיבלה ממג”ד 599/חטיבה 421. יתכן, אך לא וודאי, שמט הורה לה להתפרס באזור “טרטור” 47, מערבית לצומת.

פלוגת חריף - טנק יוחי גלעד

ז. נספחים

Download (PDF, 311KB)

23 תגובות ל לא הצלחתי לתדרך – סיפורה של פלוגת “חריף”

  • 1
    עמיקם צור עמיקם צור  כתב:

    ראשית, אני מסיר את כובעי בפני ניצן על הניתוח המעמיק והשימוש המצוין במקורות.
    לעניין התיאומים: מה שעשתה חטיבה 247 באותו אזור נקרא בתורה הצבאית “מעבר כוח דרך כוח”, ויש לו כללים מוגדרים. מפקד חטיבה 247 אל”מ (אז)) דני מט התעלם מכללים אלו, בין אם מחוסר ידיעה או מחוסר הקפדה. צריך לציין שחריגות בולטות מהתורה היו הכלל, לא היוצא מן הכלל במליוה”כ, ולכן אפשר לומר שזאת הייתה התרבות הארגונית של צה”ל באותם ימים. נוהלי קרב  לא בוצעו, ומפקדים לא תודרכו, או תודרכו בצורה שטחית. 
    לעניין הדו”צים: ראשית, עדויות שרידי פלוגת “חריף” מהיכן ירו עליהן, אינן מעלות ואינן מורידות הרבה. קשה מאד לכוח לוחם לדעת מהיכן יורים עליו, ועוד יותר קשה לדעת מהיכן פוגעים בו. בתנאי המתח הנפשי והחרדה המאפיינים שדה קרב, שדה הראייה והקשב הופכים להיות צרים מאד, ושדה הראייה הפריפריאלי למעשה נסגר, כך שאינך יכול לדעת מהיכן עוד יורים עליך. אם יורים עליך נק”ל מימין, זה מושך את תשומת לבך, אבל באותו זמן ייתכן שיורים עליך גם משמאל ומאחור ואתה לא שם לב לזה.
    שנית, הדבר החשוב והמשמעותי בחקר דו”צים איננו מה קרה, אלא מה יכול היה לקרות (בדומה לזה שבחקר תאונות, חקירת ה”כמעט ונפגע” חשובה לא פחות ואולי אף יותר מחקירת ה”נפגע בפועל”). העובדות שאינן ניתנות לערעור הן (א) שהייתה מודעות מפקדים לנושא הדו”צים, (ב) ובאותה נשימה – כוחות נשלחו למשימתם מבלי שהובהר להם היטב מי הכוחות שפועלים בסביבתם הקרובה – בין אם כוחותינו ובין אם אויב. פלוגת “חריף” היא רק דוגמה אחת, אך יש עוד רבות.
    עמיקם

    • 1.1
      איציק אגם איציק אגם  כתב:

      לעמיקם,
      יש לי טענות  קשות על ניהול הקרב בחלק הדרומי של טרטור. ואכתוב עליהם (ניסיתי אבל זה לא עבר) אבל דווקא חוסר הדו”צים בקרב הלילי של ה-15 לחודש שהיו מעורבים בו הרבה כוחות שונים בלילה בשטח קטן יחסית מעיד על תיאום סביר, עירנות הלוחמים ושימוש מושכל ברשת “מוסקיטו” (דני מט לא ידע על רשת זו כי החי”ר לא משתמש בה. ובכל זאת לא היה דו”צ). יעיד כל לוחם שריון שירי על כוחותינו הוא מהדברים הנוראים ביותר שיכולים לקרות לו והם עןשים מאמצים רבים כדי להימנע מכך אפילו תוך כדי סיכון יתר שלהם. לכן היו הרבה מקרים של “כמעט” אבל מעט או בכלל לא של דו”צים אמיתיים.
      ראשית אינני מסכים שבזמן היתקלות אינך יודע מהיכן יורים עליך. אתה תמיד מנסה לאתר את מקורות האש ולהשיב באש. זו תגובה מתורגלת היטב וכמעט אטומאטית. מובן שייתכנו טעויות,
      שנית, ע”פ תיאורך, כל החללים של צה”ל כנראה נהרגו מאש כוחותינו.
      יש לקחת את האשמת הדו”צ הרבה יותר ברצינות מאשר “היה יכול לקרות” ןלעניין זה עשה ניצן ניתוח יפה.
      איציק אגם

      • 1.1.1
        משה מ משה מ  כתב:

        איציק,
        אם דני מט, מפקד חטיבת חיר”ם המהווה חלק מאוגדה משוריינת, לא ידע על קיומו של ערוץ חירום חש”ן “מוסקיטו” – זה אינו סתם “משהו מדהים”. זהו כשל אדיר, וככל הנראה עדות למשהו פגום מאוד אצל מפקד כזה. על קיומו של “מוסקיטו” יודע, ככל הידוע לי, כל לוחם בצבא הירוק, לרבות אנשי סיור וחי”ר וכל מי שהתאמן אי-פעם בסמיכות לכוחות שריון.  הדברים שכתב ניצן על מאמציהם של רשף ושל טל, בעניין “חריף”, חייבו עריכת תחקיר מעמיק ביותר כאשר כל המעורבים היו עדיין בחיים.

    • 1.2
      ניצן שפירא  כתב:

      עמיקם,

      לעניין הדו”צים, לא הסתמכתי על עדויות לוחמי “חריף” בנוגע לכיוון ממנו ירו עליהם. מאידך, הסתמכתי עליהם (באופן חלקי) בהקשר לכך ששניים מתוך ארבעת הטנקים הפגועים, נפגעו בחזית.

      כדי לקבוע את הסתברות הדו”צ התבססתי על העובדה שבשעה ש”חריף” נפגעה, כוחותינו היו אך ורק מדרום וממערב לה (במרחק של ק”מ ו-3 ק”מ בהתאמה). אין שום מצב שטנקים ידידותיים יכלו לפגוע, בלילה, ממרחק שכזה. בנוסף, היו עוד 2-3 טנקים חצי-כשרים, במרחק של 400-600 מ’ מדרום לה. כלומר, מאחוריה. גם כאן, הסיכוי שהצליחו לפגוע בלילה ממרחק שכזה הוא בלתי סביר מה עוד שרק 10 דקות מוקדם יותר, הצוותים של אותם טנקים נופפו בידיהם לטנקי “חריף” כאשר אלו חלפו לידם במרחק של מטרים בודדים.

      חוסר תאום בין המח”טים היה. אלתור היה. גם גבורה היתה (הרי שרידי הפלוגה הצטרפו להמשך הלחימה של חט’ 14 מבלי שהורו להם כך. אף אחד לא היה בא אליהם בטענות אם היו עושים “אחורה פנה”). מה לא היה שם? ירי בין כוחותינו. שוב, לא בגלל תיאום, בגלל ש”התנאים” לא איפשרו זאת…

    • 1.3
      יאיר ליטוויץ  כתב:

      עמיקם,
      מצטרף למחמאות לניצן, כרגיל יסודי, מושקע, ומתבסס על עובדות.
      חלוק איתך באשר לזיהוי  מקורות הירי.
      לדעתי מרבית חברי השיריונאים בעמדם בצריח יזהו מהר מאד ירי טנקים ו/או טילים לכוונם כל עוד זה לא ירי בודד כשהשמש מסנוורת.
      בלילה יותר קל לזהות ויותר קשה עד בלתי אפשרי לאמוד את הטווח  ומצד שני טווח ה ר פי גי מוגבל לכמה מאות מטרים ואני מקווה שכל שיריונאי יודע זאת.
      לסיכום, קביעתך גורפת מדי ותלוי איזה ירי, (בודד מתמשך), יום או לילה ומצב הראות בשטח.
      יאיר ליטביץ
       
       

  • 2
    משה מ משה מ  כתב:

    ראשית, ראוי לציין כי הכנת החומר ע”י ניצן שפירא, ההסתמכות על המקורות, הניתוחים, עומק המחקר, הרצינות וההימנעות מהתלהמות ומהסקת מסקנות חפוזות – הם מעל ומעבר למקובל.
    שנית, עמיקם צור כותב כי “כוחות נשלחו למשימתם מבלי שהובהר להם היטב מי הכוחות שפועלים בסביבתם הקרובה – בין אם כוחותינו ובין אם אויב”.
    במקרה הטראגי-במיוחד והמיותרבעליל של “חריף”, מתאים להוסיף כי “כוחות נשלחו למשימתם, בלא שהובהר לכוחות הפועלים בסביבתם הקרובה כי הם נמצאים בשטח ועתידים לחבור אליהם”. טרם הסתיימו ימי ה”שבעה” על מותו של דני מט, ובשל כך ראוי שלא להוסיף את המתאים להיתוסף, לנוכח התיאור המזעזע ובתוכו גם מאמציהם של אמנון רשף ואהרן טל שכשלו, שלא באשמתם.

  • 3
    איציק אגם איציק אגם  כתב:

    למשה,
    ראשית שכחתי לציין את עבודתו המצוינת של ניצן בעניין פל’ חריף והקרבות, או ההיתקלויות, באיזור נחלה-טרטור-מצמד. ראוי לכל שבח.
    לגבי הקשר בחי”ר ועם החי”ר, זהו אחד הנושאים שבגללו קשה היה לחי”ר להילחם אז. לא היו להם כובעי וי-אר-סי כך שכל מפקד חי”ר נאלץ להאזין לרמקול עם כל הרעשים מסביב ומאליו איבד לא מעט שיחות חשובות ולא יכול היה לענות בקלות כמו איש שריון. כמו-כן קשה היה לו לעבור לרשתות אחרות (לכן ביקש הקשר של דני מט ז”ל ממח”ט 14 לקרוא לו ברשת שלו). אפילו את כיוון הכלי של עצמו עשו אז עושה ידנית ולא בקשר פנים.
    בכלל כל מה שרחוק יותק מ-300 מ’ לא כל-כך עיניין את החי”ר. כלומר לא היה שת”פ אמיתי אלא השתתפות החי”ר בלבד. הייתי איש חי”ר ואפילו השתתפתי בתרגילי שת”פ. על רשת מוסקיטו שמעתי רק כאשר הגעתי לשריון.
    למרות זאת יש לציין שחוסר הקשר לא גרם לבעיות חמורות בליל הצליחה. אבל בעיקר בגלל המזל והתעקשותו של אמנון רשף מח”ט 14. לולי הגדס”ר שראה את זחלמי 247 על טרטור כלפי צומת לכסיקון, היו אלה נכנסים למארב גם כן. לכן בהחלט יש ללמוד מעניין הקשר בחי”ר ולשפרו.

    • 3.1
      משה מ משה מ  כתב:

      איציק,
      דומני שקצת הגזמת בתיאור קשיי הקשר של דני מט. זה לא מ”מ או מ”פ חי”ר, הרץ בשטח תחת הפגזה או ירי מאה קני נק”ל, הכל רועם ורועש ומתפוצץ והקשר שלו, עם המ”ק על הגב, מנסה נואשות להדביקו ולמסור לו את המע”ד כשצריך. זהו מח”ט, שהיה עדיין בגדה המזרחית ותנאי התקשורת שלו לא היו שונים בהרבה מאלה של מפקד האוגדה בחפ”ק שלו. הוא ניצב בנגמ”ש, ואת ההתקשרויות עושים הקשרים. העומס התקשורתי וריבוי המשימות הבו-זמניות שהיו על מוחו ואושניו של אמנון רשף, היו פי עשרה מאלה שהיו על דני מט – וכמובן אין להתעלם מהלחץ הרב שבו היה נתון לקראת הצליחה. זכור את דברי רשף, שהתפלא: הוא (מט) לא יורה ואני יורה, ואף על פי כן הוא לא משיב.
       

  • 4
    עוזי בן-צבי עוזי בן-צבי  כתב:

    יאיר
    אני לא מומחה לטנקים, אבל הייתי האיש עם ראיית הלילה הטובה ביותר בפלוגה.
    אין להתעלם מהעובדה שבלילה של ה 15-16 היה אור ירח טוב, כזה שאפשר למצרים לטבוח את גדוד 890 ללא בעיות מיוחדות, וללא צורך באמצעי ראיית לילה.
    חוץ מזה, עוד הערה אחת, אף אחד לא יורה RPG ממרחק של “כמה מאות מטרים” זה מתאים יותר לטילי סאגר.
    מי שיורה עליך RPG (חטפתי שנים האחד בדלת האחורית והשני בפינה הימנית הקדמית שנכנס למנוע) עושה את זה כמו כול מי שיורה טיל לאו או בזוקה מטווח קצר מאוד, בשני המקרים שחטפתי ושניהם היו בלילה, היורה היה בטווח של מקסימום 20 מטר.
    עוזי

  • 5
    איציק אגם איציק אגם  כתב:

     
    לניצן,
     
    ראשית מחמאות על הניתוח המעולה ואיתור הכוחות, מקומם ומשימותיהם באיזור נחלה-טרטור-מצמד. יפה מאוד.
     
    ניסיתי להגיב מוקדם יותר ולא עלה. אולי עכשיו.
     
    אני מבין שבצדק מסוים לא נכנסת לביקורת על הפועלים בזירה.
     
    אבל מאחר ובניתוח קרבות עסקינן, אוסיף מחלקי בעניין זה.
     
    לצורך העניין יקרא “איזור טרטור” הקטע שבין 400מ’ מדרום לטרור-לכסיקון עד 200מ’ מצפון לה.
     
    1 – קרבות איזור טרטור היו מן הקשים ומרובי הקרבנות בליל הצליחה והושמדו בו לצה”ל הכי הרבה כלים ואנשים בליל הצליחה. רובם באופן מיותר. לכן חשוב להבין מה היה שם ולהסיק המסקנות.
     
    2 – עוד לפני כניסת פל’ “חריף” לצומת נתקלו בה:
     
    א – גד’ 184. מחציתו הושמד.
     
    4 – פלוגות בסין וגלון של גד’ 407 (חט’ 600). כמחצית הכל הושמד.
     
    ד – גד’ 407 עצמו. המג”ד ונוספים נפגעו. חלק מהכלים הושמד.
     
    ה – נפגע והושמד נגמ”ש של 442 על נחלה.
     
    היתקלויות אלו היו חמורות ביותר כאשר נפגעו ואף הושמדו לנו כמחצית הטנקים של היחידות וכן נפגעים רבים.
     
    2- לאחר היתקלויות אלו צריך היה להתייחס במלוא החומרה והרצינות לאיזור הצומת.
     
    וכי מה חשבו מח”ט 14 ומפקד אוגד’ 143? שזה איזה מארב קטן שאפשר להתגבר עליו ע”י נסיעה על לכסיקון וירי לצדדים? אחרי פגיעות רבות ויעילות כל-כך בכוחותינו?
     
    צריך היה לבצע הפעולות האלמנטריות הבאות:
     
    2.1 – למנות מפקד אחראי לאיזור זה. רשף היה עסוק מעל לראש בחלק הצפוני של שיק.
     
    2.2 – מה עשה בדיוק הסמח”ט אריאלי שהיה מדרום לצומת וידע מה הולך?
     
    2.3 – להבין איפה האויב, סוגו וכוחו ע”י תחקור כל הלוחמים והמפקדים שלחמו שם.
     
    2.4 – להקים מיד תצפיות (בעצם צריך היה לעשות זאת קודם לכן) על האיזור מהגבעות הקרובות, מהרמפות של מצמד ואפילו מכישוף. אלו יכלו לזהות האויב, מיקומו, סוגו וכוחו ע”פ רשפי הירי שלו, לעזור לכח הנתקל ע”י העברת מידע זה ולטווח ארטילריה. תצפיות כאלו הן תו”ל קבוע ורגיל בשריון מה גם שלמזלנו היה לאוגד’ 143 את אחד מגדודי הסיור הטובים ביותר של צה”ל (הנגמ”שים שלו היו פנויים לצורך זה) וכן היו עמדות תצפית יעילות רבות (לא תמיד יש). זו היתה לדעתי אחת השגיאות הקרדינליות בליל הצליחה וביום שלאחריו.
     
    2.5 – לחסום פיזית כל גישה על לכסיקון צפונה מנחלה עד פתרון הבעיה.
     
    2.6 – להודיע לכל כוחות האוגדה על החסימה (מארב) על לכסיקון-טרטור.
     
    2.6 – לתכנן קרב להשמדת האויב שם ולבצע את הקרב עם חיפוי קרקעי והתקפות משולבות של כל הכוחות שם בכיוונים שונים תוך שימוש בטנקים וארטילריה בדומה למה שעשה בבוקר ה-16 לחודש אמנון רשף, באיחור של הרבה שעות והרבה קורבנות.
     
    3 – נכון שהיו דיווחים על מעבר על לכסיקון בלי להיפגע, אבל כוחותינו המשיכו להיפגע שם קשות ולכן צריך היה להתייחס לאויב שם בהתאם.
     
    4 – זה לא משנה שחט’ 14 או אוג’ 143 לא ידעו על כח אויב שם לפני כן. אחרי ההיתקלות ידעו וניתן היה להעריך שהאויב ערוך בכח גדול ויעיל למדי. השמדת שני חצאי גדודים שלנו איננו עניין של מה בכך.
     
    5 – נכון שרשף טען כל הלילה שאין לו מושג טוב על מה שהלך שם, אבל הוא גם לא עשה מאמץ מיוחד להשיג מידע זה. במיוחד לא ברור לי תפקידו וביצועיו של הסמח”ט. בשריון, הוא הרי לא איזה קצין מנהלה. הוא מפקד קרבי ומחליף המח”ט אם צריך.
     
    6 – לכן כל האמור למעלה עוד מחמיר את עניין פל’ חריף.
     
    לעניות דעתי, היו שלוש טעויות קריטיות שם עוד לפני פל’ חריף:
     
    6.1 – חוסר מפקד אחראי באיזור.
     
    6.2 – שליחת כוחות קטנים יחסית זה אחר זה ולא בתכנון קרב ראוי.
     
    6.3 – הימנעות מאיסוף מודיעין קרבי על כוח האויב שם.
     
    7 – גם אחרי היתקלותה המיותרת של פל’ חריף וכל ההיתקלויות האחרות שם כמצוין למעלה, לא הסתיימה שיטת שליחת כוחות קטנים לאיזור בלי תכנון קרב ממשי ולפעמים אפילו בלי הגדרת המשימות כראוי.
     
    8 – לאחר היתקלות פל’ חריף נשלחו לשם הגדס”ר המוקטן מאוד. 2 פלוגות שבמבנה היו בעצמן רק 66% ( 6 במקום 9) מהטנקים של פלוגת ­­­­שריון רגילה וכן בנפרד גדוד שונרי על זחל”מים. שניהם ללא מידע מודיעיני ולמעשה ללא תכנון קרב. סע ותראה מה יש שם ותטהר. אחרי כל מה שקרה שם?
     
    9 – ועוד הוסיפו לכך פעם נוספת של שליחת גדוד בודד בבוקר ה-16 לחודש, גדוד עמי מורג. שוב ללא מידע מודיעיני מספיק. הפעם היו פחות נפגעים הודות לעובדה שמורג התפנה דרומה אל מחוץ לטווח הטילים באמצע פעולתו לאחר שניתחה עליו אש יעילה ואימתנית ביותר, בעיקר מעמדות הטילים שבאור היום הפכו יעילים מאוד.
     
    אמנם תיאורטית היתה התקפת מורג חלק מהתקפה משולבת של הכח של רשף ממערב, גדוד מחט’ 600 מצפון מזרח וגדוד מורג על טרטור ממזרח. אבל פעולה זו בוצעה מבלי שהכוחות ידעו שהם משתתפים בקרב משולב ובלי תיאום ולכן הקרב ה”משולב” הפסיק להיות משולב מיד עם תחילתו ורק גד’ מורג השתתף בו, עד שהתפנה בטרם יושמד.
     
    10 – לאחר קרב מורג בבוקר ה-16 לחודש למעשה וויתרה אוגדה 143 על פתיחת המסדרון לצליחה וטיהור טרטור. מעשית פשוט סירבה לבצע את משימתה, אם כי זה לא נאמר בפירוש.
     
    11 – משימת פתיחת המסדרון הועברה לברן שאמנם פתח אותו ואף קידם הדוברות לתעלה, שתיהן משימות שהיו של שרון, אבל 24 שעות קריטיות מאוחר יותר ולאחר קורבנות רבים.
     
    12 – לכן מקרה פל’ חריף איננו רק מקרה של פלוגה אחת אלא סימפטום של טיפול כושל ובלתי מקצועי בכל נושא הכח המצרי על טרטור והטילים שחלשו עליו שכאמור טופל בלי נסיון רציני לאסוף מודיעין אמת ובלי לבצע תכנון קרב ומאליו לא קרב מתוכנן.
     
    15 – לדעתי המחדל היה בעיקר של מפקד האוגדה ולא של מח”ט 14. בשלב זה כבר היו צריכים להשתתף בקרב כוחות נוספים של האוגדה ומפקד האוגדה היה צריך לפקד בעצמו על הקרב החשוב ביותר של צה”ל בבוקר ה-16 לחודש תוך שימוש בכוחותיו, בכוחות נוספים שהוצעו לו אם צריך היה, בכמויות הארטילריה האדירות שעמדו לרשותו ובחיל האוויר שכבר יכול היה לפעול בטרטור.
     
    16 – טיהור טרטור ב-16 לחודש היה אפשרי ואפילו לא קשה במיוחד אילו עשו זאת בתכנון קרב וביצוע בהתאם. להימנעות מבצוע משימה זו היו הלשכות מרחיקות לכת על אבדותינו הן ממזרח והן ממזרח לתעלה.
     
    איציק אגם
     

  • 6
    משה מ משה מ  כתב:

    איציק,
    אני חולק על דעתך, ככל שהיא מובעת בסעיף 2.4 לדבריך. באותו סעיף כתבשהיה צורך להציב תצפיות  על האיזור מהגבעות הקרובות, מהרמפות של מצמד ואפילו מכישוף. אלו יכלו לזהות האויב, מיקומו, סוגו וכוחו ע”פ רשפי הירי שלו, לעזור לכח הנתקל ע”י העברת מידע זה ולטווח ארטילריה.
    זוהי דרישה מובנת, אך לא-מציאותית בעליל בנסיבות המקום והשעה. לא היו שם “גבעות קרובות”, במידה המאפשרת תצפית יעילה יותר מתצפית בגובה הקרקע. נראה לי שכל מפקד טנק נמצא בנקודה גבוהה יותר מגובה הגבעונות שבסביבה. המקומות הגבוהים יותר היו אזור כישוף והרמפות של מצמד. אך כשמדובר בלילה, לא היתה תועלת בתצפית כזו, משום שבתנאי אותם ימים לא היה אפשר לאתר ולדווח בלילה על נ”צ מדויק שבו נראה רשף, ולכוון אליו את הכוח שלנו (להבדיל מדיווח של תצפיתן על הימצאותו של כוח אויב, בגודל של כלים אחדים לכל הפחות,  במקום מסוים). כישוף מרוחק משם לפחות 7 ק”מ, והרמפות 3-2.5 ק”מ. היתה תועלת בתצפית כזו רק אילו יכלה לכוון את הירי של טנק מסוים אל נקודה שבה נראה זה-עתה רשף, אך לא היתה אפשרות לכוון כוח טנקים להסתערות על מגנן הנ”ט כולו, שהיה מוגן ע”י תלוליות חול. הרי הטנקיסט זקוק למידע נקודתי, שאליו יוכל לכוון את התותח שלו, ולא לדיווח של תצפיתן על אזור כללי. ממילא, אני מניח – והיה צריך להניח – שהמצרים מזיזים מדי פעם את הכלים שלהם, כדי להימנע מפגיעה לאחר שנחשף הרשף שלהם. נראה לי כי הפתרון שנדרש באותו לילה היתה הרעשה ארטילרית מרבית על אותו אזור, במלוא העוצמה האפשרית, לא לפני שכוחותינו הוזזו לאחור כדי שלא להיחשף להרעשה כזו.

  • 7
    איציק אגם איציק אגם  כתב:

    למשה.
    הסיור תמיד מוצא איזו עמדת תצפית. אפילו כש”אין”.
    דווקא באיזור השטוח יחסית של ראש הגשר תמיד ניתן היה למצוא דיונה או תלולית שמהן ניתן היה לצפות על השטח. מה גם שאת “לקקן: שכחתי. גם הוא לא היה רחוק מהאיזור.
    הסיור איננו מכוון כל טנק אל מקור הירי. את זה עושה המט”ק טוב ומהיר יותר.
    אבל הסיור נותן תמונה גדולה יותר על האויב ע”י איתור מקורות ירי רבים וזיהוי המתחם כולו ולא רק מקורות ירי בודדים. בשביל זה קיים הסיור ובשביל זה הוא מתורגל לכך. בלילה קשה יותר לזהות אויב בעמדותיו. אבל קל יותר לזהות מקורות ירי ואף את סוגיו.
    מכישוף ניתן היה לזהות, למשל, מהיכן ובמה נתקל שונרי, מה שהיה נותן תמונה נכונה יותר לגבי המערך על טרטור. כנ”ל בקרב של מורג. 
    איציק אגם
     

  • 8
    משה מ משה מ  כתב:

    איציק,
    1. המרחק מהצומת אל “לקקן” היה כ-3.5 ק”מ.
    2. לא היו באותו מקום תלוליות או דיונות, שאפשרו הצבת תצפית עליהן. הנקודות היחידות היו אלו שהזכרת: כישוף, הרמפה ולקקן, וכולן היו מרוחקות יחסית מהצומת. כפי שאסביר להלן, לא היתה תועלת בהצבת תצפית במקומות אלו, כסיוע לטנקיסטים שלחמו באזור הצומת. התצפיתנים הטובים ביותר באותו לילה היו הטנקיסטים, שלצערנו הרב רבים מהם נהרגו בתוך כך.
    3. אני מכיר לא-רע את יכולותיו של הסיור, באותם ימים וגם כיום. כיום יש מכשור משוכלל בהרבה מזה שהיה במי”כ, והוא מאפשר – בין השאר – איכון מדויק מאוד, גם ממרחקים גדולים בהרבה מאלה שבהם מדובר. באותו לילה, תצפית לא היתה מועילה לטנקים, משום שיכלה לכל היותר להודיע להם כי באזור שמצפון-מזרח לצומת יש מתחם אויב שנראים ממנו רשפים. את זה ידעו הטנקיסטים ממילא. בתנאי המכשור של אותם ימים, התצפית לא יכלה לדעת בלילה מהו גודלו של כוח האויב. לפיכך, לא היה לשריון שלנו צורך בתצפית שתודיע לו את שהוא ידע בלאו הכי, ומקובלים עלי דבריך כי המט”ק יודע טוב מכולם לכוון את התותח שלו אל המטרה, שבה נראה רשף לפני שניות אחדות.
     
     

  • 9
    איציק אגם איציק אגם  כתב:

    למשה,
    לדעתי יש כאן אי-הבנה מה הין התצפיות צריכות לעשות.
    הן לא היו צריכות לאכן בדיוק את מקור הירי בזמן מסוים. את זה אכן עושים הטנקיסטים לא רע.
    התצפית אמורה לאתר את כל הירי בכל האיזור וכן את הנפגעים שלנו כך שהיא תוכל לאתר את מערך האויב ומקומו. לא כל כלי וכלי. ע”י כך יכלו התצפיות לתת מידע על האויב הן לפיקוד החטיבה והאוגדה והן לכוחות שנכנסו לשטח. אם טנק אחד נפגע בצומת טרטור ושני 400 מ’ דרומה, הם לא יודעם האחד על השני. התצפית היא זו שהיתה מזהה את כל הירי וכך את מקומו של מערך האובי בכללו. לאו דווקא כלי מסוים.
    ד”א, היתה לנו משקפת מגבר כוכבים 20 על 120 טובה מאוד. האחת והיחידה בכל האוגדה. אבל היתה. לצערי על הכלי שלי.
    איציק אגם

  • 10
    משה מ משה מ  כתב:

    איציק,
    אינני חולק על אמירתך, שתצפית יכלה “לאתר את מערך האויב ומקומו”. גם אני כתבתי כך, אך האיתור לא היה יכול להיות טוב מהתיאור הכללי “מצפון-מזרח לצומת”. זכור כי מדובר בקרב לילה. לא רק התצפיתן לא יכול ממרחק זה לזהות, האם הטנק הבוער הוא שלנו או של האויב – גם המט”ק שפגע בו התקשה לפני הירי לוודא שהוא יורה בטנק אויב, במיוחד אם לא היה לו ציוד לראיית לילה. מפקד האוגדה והחטיבה לא נזקקו לדיווחי התצפית על הימצאות אויב באותו מקום, שכן הכוחות שהיו שם דווחו על כך – וככל הנראה לא היה מי שיצרף אחת לאחת כדי להסיק שיש שם שתיים.
    אשר למשקפת מא”כ הבודדת שהיתה לכם: באימון ההקמה של הגדס”ר ב-1972, ולבטח בגיוס בתחילת מי”כ, לא ראינו  ולא הפעלנו משקפת כזו (אינני מכיר מא”כ 20X120 אלא רק משקפת רגילה כזו ובעיני היא כלי מעולה לתצפית. במשקפת כזו קרה פעמים רבות שהבחנתי בדברים שאחרים כלל לא הבחינו בהם). כולנו הכרנו את משקפות המא”כ משירותנו לפני אימון ההקמה, אך כלי זה לא ניתן לנו בגדס”ר, ולמיטב ידיעתי לא  היה כלי תקני בו. אכן, תמוה. לעומת זאת, שפנפני א”א היו לנו, אם כי ההוראה היתה שלא להפעיל בכלל ציוד א”א מאחר שלאויב יש ציוד כזה.
     

  • 11
    עוזי בן-צבי עוזי בן-צבי  כתב:

    איציק
    אין חייה כזו מא”כ 20X120 פשוט אין
    היה לנו בפלוגה מגבר אור כוכבים אחד שנקרא מא”כ 6 שקיבלנו אחרי המלחמה, מא”כ 6 הוא כ”כ גדול שצריך להתקין אותו על כנת ה 05 ולחבר אותו למקור כוח של ה 24 וולט של הנגמ”ש או הג’יפ.
    נכון שיש למא”כ 6 גם בטריות חד פעמיות שמספקות מתח גבוה, אבל כושר השרידות שלהן לא ארוך.
    בקיצור איציק, לא יודע מה היה לכם, אולי היה לכם משהו שאני לא מכיר, גם זה יכול להיות, מה שהיה לנו בסיומה של המלחמה זה לא מעט מגברי אור כוכבים מתוצרת רוסיה ומזרח גרמניה, שלל מהעובדה שהיו לא מעט מצרים שהיה להם את המכשיר, הבעיה היתה שלא היו לנו בטריות מתאימות, ולקח לצה”ל זמן די ארוך למצוא את הבטריות או להסב את המא”כים הקטנים הללו לבטריות תקניות מערביות.
    ללא שום ספק שהמצרים היו מוכנים היטב, העיוורון הטוטלי שלנו בקרבות לילה ובתנועה בלילה, הפכה את המלחמה הזו למלחמת בוקר, האירוע של 15-16 בלילה באזור לקקן-טרטור היה יוצא דופן במי”כ והוכיח לחלוטין את העובדה שלא היו בכלל אמצעי ראיית לילה לכוחותינו.
    הפאשלה הזו, של מחסור חמור באמצעי ראיית לילה, מצטרף לסדרת הפאשלות האין סופית שהיו בהכנת הצבא למלחמה הזו.
    עוזי

  • 12
    איציק אגם איציק אגם  כתב:

    לעוזי ומשה,
    אז זו המשקפת שכנראה היתה לנו. לא בדקתי שכתוב עליה 20 על 120. אבל היא היתה גדולה כמו כזאת.
    אין לי מוש איך הגיעה אלינו. ראינו קופסה שחורה גדולה בימ”ח ואסף אבי0זוהר קמב”צ הפלוגה הציע לי לקחת אותה ואח”כ נקרה מה זה. הסתבר שהיתה משקפת מא”כ מצוינת עפ הבטריות והכל. השתשמנו בה הרבה שליל ה-9 לחודש בחדירה ללקן. ניתן היה לראות בה יפה למרחקים די גדולים. במיוחד בלילות הבהירים של המלחמה. במיוחד היתה יעלה לזהות טנקי אויב שהשתמשו בזרקורי אינפרה-אדום שאותו ראינו היטב במשקפת..
    כך שהיתה יכולה להיות מאוד יעילה במשולש נחילה-טרטור-מצמד.
    לעניות דעתי חוסר השימוש בתצפיות היה אחד המחדלים החמורים ומהגורמים העיקריים לקשיים קרבות ראש הגשר. הן בליל ה-15 לחודש והן ביום ה-16 לחודש.
    תצפית או שתיים יכלו להבהיר לאמנון רשף ולשרון מה יש באיזור הצומת ואף עמוק יותר וב-16 לחודש ביום לאתר היטב את המערך המצרי על טרטור ובמיוחד את מקומם של הטילים. זה היה פותר את רוב הבעיות. כל כך פשוט שקשה להאמין.

  • 13
    ניצן שפירא  כתב:

    קשה לי לקבל מסקנות חותכות ונחרצות המתבססות על נתונים ומידע חסר, לקוי או שגוי. עוד יותר מזה קשה לי לקבל ביקורת שיפוטית (“צריך היה לעשות”) שאינה מתחשבת בנסיבות, ותמונת-המציאות כפי שהשתקפה בזמן ההתרחשות עצמה. בזמן אמת.

    מאחר וקראתי שם למעלה, גם מזה וגם מזה, מספר הערות:

    א. קצת סדר

    (1) לפי נתוני המודיעין, חט’ חי”ר מצרית היתה פרוסה באיזור “אמיר”, 3-4 ק”מ מצפון לצומת “טרטור-לכסיקון”

    (2) בין השעות 2030-2050 חלפו באיזור הצומת המפח”ט ושני גדודים ללא שנתקלו בהתנגדות ממשית.

    (3) בין השעות 2100-2200 נפגעו באיזור הצומת 3 יח’ שונות שנעו בצמידות זו אחר זו. גדוד 184 איבד 6-8 טנקים ו-2 נגמ”שים, רובם כתוצאה מעלייה על מיקוש (חלקם הושמד מאוחר יותר מפני שהיו מטרות נייחות). לגדוד 407 נפגעו 5 טנקים מתוכם 4 מושמדים ויח’ 424 (“שקד”) איבדה 2-3 זחל”מים. מדובר אכן באבידות לא קטנות אבל לא “מחצית משני גדודים”.
    (4) מתוך דיווחי היח’ לא ניתן היה להבין מה פגע בהם. גם לא ניתן היה להבין איפה בדיוק הם נפגעו.

    (5) משכך, ההנחה ההגיונית היתה שמדובר ב”מארב”. הרעיון שהכוחות נכנסו לתוך האגף הימני של חטיבה מצרית, לא עלה על הדעת. מנקודת זמן זו ועד לשעות הבוקר, התייחסו אל העניין כ”מארב”. קרי, משהו מקומי.

    (6) לאחר שאל איזור הצומת הונחתה הפגזה ארטילרית במשך כשעה, דווח למח”ט 14 בשעה 2330 שהמארב ככל הנראה הושמד והציר ככל הנראה פתוח.

    (7) זו נקודת-הזמן שבה הגיע פל’ “חריף” מחט’ 421 אל האיזור. היא לא קיבלה פקודה “לכבוש” את הצומת או לטהר אותו. לפי העדויות אפילו נאמר לה שהציר פנוי. לפיכך – היא התקדמה צפונה וספגה אש ואבידות – ושוב ההנחה היתה שהיא נכנסה לתוך “מארב”. אותו “מארב” שפגע בכוחות שקדמו לה.

    (8) לאחר 0100 בלילה, הפיקוד הפעיל לחץ על האוגדה וזו בתורה הפעילה לחץ על החטיבה: “לפתוח את הציר” למעבר גשר-הגלילים. כאמור, בשלב זה ההנחה עדיין היתה שמדובר במארב מקומי (או כפי שהוגדר “פקק”). כדי לחסל מארב לא צריך להפעיל חטיבה שלמה. התקפה של גדוד או יותר אמורים להספיק. לחטיבה היו 2 גדודים באיזור: גדס”ר 587  (כוח-שונרי) מתוגבר ב-7 טנקים מדרום וגדס”ר 87 עם 8 טנקים וכ-10 נגמ”שים ממערב. תחילה ניסה לתקוף כוח-שונרי אך לאחר שנפתחה עליו אש והוא נבלם בטרם התקדם ממש, הופעל ממערב (ובתיאום עם שונרי) גדס”ר 87. התקפה זו, שהיתה למעשה הראשונה על הצומת, נבלמה לאחר שהמג”ד נהרג והגדס”ר נסוג מערבה.

    (10) בשלב זה הוטל על הסמח”ט לארגן את הכוח ולהסתער על הצומת. מאחר וזה התמהמה, תקף שוב כוח-שונרי את הצומת במטרה לטהרו רגלית, נקלע לעומק המתחם המצרי ולמעשה חוסל. הסמח”ט ואיתו פלוגה מוקטנת נקרא בבהילות לחלץ את כוח-שונרי ונפגע בעצמו.

    הטענה כאילו נשלחו “כוחות קטנים בלי תכנון קרב ממשי” קצת לא במקומה.
    ראשית – הכוחות לא היו “מוקטנים” ביחס לעוצמת האוייב המשוערת (“מארב”). בפועל, בצומת עצמה היתה לא יותר מפלוגה מצרית מתוגברת. בדיעבד אנחנו יודעים שאתה פלוגה היתה רק האגף הימני של מתחם חטיבתי (ולפיכך גם התקפה חטיבתית בספק אם היתה מועילה. למעשה – אם פריסת אותה חטיבה מצרית היה ידועה מראש, את כל “אבירי-לב” היה צריך לתכנן אחרת).
    שנית – גדס”ר 87 לא היה “מוקטן” ביחס לגדודים אחרים. כל גדודי החטיבה היו “מוקטנים” מלכתחילה ובמהלך הקרב.
    שלישית – אכן, לא היתה קבוצת-פקודות מסודרת עם סקירת קמ”ן אבל הכוחות (שונרי וגדס”ר 87) קיבלו משימה מוגדרת ואף ניתן להם זמן לתיכנון. בשלב מסויים היה אפילו תיאום בין הכוחות. ניתן להם אפילו סיוע ארטילרי. שונרי קיבל פקודה לתכנן את טיהור הצומת בשעה 0130. בפועל הוא יצא להתקפה בשעה 0500. יואב ברום, מג”ד 87, קיבל פקודה לתקוף את הצומת בשעה 0250 (הוא רצה להצטרף להתקפה כבר בשעה 0200), לצומת עצמה, מרחק של 3 ק”מ מעמדותיו, הוא הגיע רק אחרי 40 דקות. אז זמן לתיכנון לא היה חסר.

    (11) הצומת נכבשה בבוקר, באור-יום, לאחר התקפה מוצלחת של פלוגה מגד’ 407 וטיווח ארטילרי יעיל. מזה אפשר ללמוד אולי משהו על “איכות” התקפות הלילה ובעיקר על מידת היעילות של טיווח ארטילרי בחשיכה.

    ב. ובעניין “תצפיות” ומודיעין

    (1) חטיבה 16 המצרית ישבה בעמדותיה כבר שבוע לפני הקרב. אני מניח שאי-אלו משקפות הורמו לכיוונה במהלך הימים הללו. אף אחד לא ראה מערך חטיבתי.
    (2) גדס”ר 87 היה בליל 9 אוק’ ובבוקר 10 לאוק’ במרחק של 3 ק”מ מעמדות המצרים וגם הוא, גדוד הסיור, לא זיהה מערך חטיבתי (ואף לא גדודי).
    (3) יח’ אוגדות 143 ו-162 תקפו במהלך המלחמה אי-אלו מערכי חי”ר מצרים בגדה המזרחית. לא חשוב כמה משקפות היו למפקדים, את עמדות החי”ר הטנקים גילו רק כשכבר עלו עליהן עם השרשראות.
    (4) מסקנה: ככל הנראה, קשה עד למאוד היה לאתר את עמדות החי”ר המצרי באמצעי-תצפית רגילים.
    (5) הדרך היעילה ביותר לאיתור מערכי החי”ר היתה תצפית-מלמעלה. קרי, תצלומי אוויר. חיל-האוויר הקדיש למשימה זו כמעט 2 גיחות צילום מדי יום. תצ”אות לא היה חסר. גם לא ברמת האוגדה או החטיבה. מה שהיה חסר זו מודעות לנושא החי”ר. בהעדר מודעות שכזו, לא הקדישו משאבים לניתוח התצ”אות ולא הקדישו גרם מחשבה לשאלה איך מתגברים על מערכים שכאלו. זו התובנה העיקרית מכל הניסיונות “לנפנף” את המצרים מהגדה המזרחית. אבל זו לא תובנה חדשה. ידעו אותה כבר ב-1974.
    (6) מאחר וביום היה קשה מאוד לאתר בתצפית מערכי חי”ר, על אחת כמה וכמה בלילה. מג”ד 87 תיצפת לעבר איזור הצומת במשך שעות ממרחק 3 ק”מ ולא איתר אוייב. כוח-שונרי שיגר חוליית סיור רגלית אל הצומת ממש וכל מה שהצליח לזהות היה “ערבים” (ומה אפשר להסיק מזה?). הכוחות שהיה במשך כל הלילה במרחק 500-1000 מ’ מעמדות המצרים לא זיהו כלום. בתנאים שכאלו, כנראה שהמידע היחיד שניתן להשגה הוא באמצעות מגע בפועל.

    והערה אחרונה לעניין: “טילים” לא היה ניתן לזהות בתצפית לפני שהם מתרוממים באוויר. הרי לא מדובר בטילי קרקע-אוויר אלא בטילי “סאגר” שגודלם פחות מחצי מטר ומה שחשוב יותר: חוליות-השיגור היו פורסות את זוג הטילים בהתאם לנסיבות (עניין של 2-3 דק’). עד לרגע הפריסה, כל מה שהיה ניתן לראות זה חייל עם מזוודה ביד.

    • 13.1
      רוני  כתב:

      ניצן,
      כרגיל ניתוח ממצה ומעניין. 
      ברצוני להוסיף מספר הרחבות והתיחסויות שוליות לתמונה הכוללת. אחת מהן בתחום התמחותי הצבאית.
      בנקודה (11) בהתיחסותך אתה מסיק מסקנות ביחס לטיווח ארטילריה בלילה. איני מסכים איתך במקורות למסקנתך. הבעיה אינה בטיווח לילה. בתקופה בה עסקינן, לא עמדו לרשותנו אמצעים רבים אולם הלילה היה ליל ירח – גם אם חלקי, היתה תאורה רבה באוויר, חלקה הגדול ירוקה (מצרית) אולם היתה. ברשות הארטילריה כבר היו בשלב זה של המלחמה פגזי “עשן מתפוצץ” = זרחן וכן תחמושת תאורה וקציני החת”ם היו מאומנים בטיווח לילה באמצעים אלה ומשקפת 70×50 וקצין מנוסה ידע להשיג את המטרה בתנאים אלה. נכון שהדבר דרש אימון אולם זה חלק מן המקצוע. הבעיה כאן, לדעתי, היתה כפולה. אחת – היה צריך לדעת על מי ומה רוצים לירות. בדיוק כפי שהיה עם הטנקים, כאשר לא ראו או לא ידעו היכן האויב ירו על השטחים הלא נכונים. בניתוגחים שעשו גם אחרים המשתתפים כאן בפורום ניכר שלעתים קרובות מדי ירינו על שטחים ריקים ולא על האוייב וזאת לא מסיבות טכניות אלא מסיבות של ידע וזיהוי האויב. השניה – צריך היה לדעת מה מטרת הירי. לא דומה ירי שמטרתו למסך ולבודד את איזור הלחימה ולאפשר לכוחות לתמרן בו בלי להיות נצפים או מותקפים על ידי האויב, לבין ירי שמטרתו להפריע לאויב לפגוע בכוחותינו ובין ירי שמטרתו לפגוע ולהשמיד את האויב. הדבר דורש ידע והבנה של הכוחות להם מסייעים ביכולות הארטילריה ובדרכים העומדות לרשותה להשתלב בקרב. לצערי ידע והבנה אלה היו מוגבלים וכבר דנו על כך במסגרות אחרות (ואולי כדאי להקדיש לכך דיון ייחודי).
       
      לעניין ההתיחסות לחי”ר בפיענוח ובדיווחי המודיעין רציתי להוסיף שהיתה תופעה במלחמה שניכרת גם בדיונים שאנחנו מנהלים היום עליה, ובה הכוחות הנלחמים הלכו והטמיעו את היכולות של החי”ר המצרי ולמדו “בדרך הקשה” שיכולותיו שונות מאלה שהתכוננו אליהן אולם ידע זה לא עבר למפקדות הממונות ובעיקר לסגל המטה שלהן כך שגם כאשר הכוחות התחילו לשווע לקבל מידע חיוני להן, עדיין המערכת שהיתה אמורה לתמוך בהם לא השכילה להבין שצריך להתחיל לאתר את פריסת כוחות החי”ר של האוייב ולא רק לחפש ולספור טנקים.
       
      ונקודה אחרונה – בסוף הפוסט שלך אתה מציין שעד שלא הארגנה חולית הסאגר לירות את הטיל ניתן היה לראות רק “חייל עם מזוודה”. ברב המקרים לא ניתן היה גם לראות חייל עם מזוודה שכן החייל היה בעמדה והמזוודה היתה מונחת לצידו על הקרקע ולרב גם מוסווית כך שלמעשה ראיתה רק חייל (אם ראית משהו). אני, כמובן, מסכים עם מסקנתך כאן שהמקור העקרי למידע על מערכי החי”ר היה דיווח שקול של המפקדים שנתקלו בהם בשטח (לא היה הרבה מזה), שינוי דגשים של מערך מודיעין השדה בכל הדרגים, ומודעות מפקדים.
       
      רוני

    • 13.2
      איציק אגם איציק אגם  כתב:

      לניצן,
      .
      1 ) כאמור אין זה משנה שעל “נתוני המודיעין” היתה חט’ חי”ר מצרית פרוסה באיזור “אמיר”. בקרב בכלל ובקרב שריון בפרט, תמיד יתגלו כוחות במקומות שונים ועחל המפקדים להיות מוכנים לכך. זה נקרא “היתקלות”. לכן השאלה היא לא מה “היו נתוני המוידעין” אלא מה עשתה החטיבה והאוגדה  אחרי שהתברר שיש באיזור טרטור-נחלה כוחות אויב המשמידים הרבה מכוחותינו הרבה פעמים.
      2 ) אני מבין הרבה מההחלטות של אמנון רשף באותו לילה ואין ספק שהוא הראה מנהיגות ויכולת רבה בתנאים ההם ואף השיג חלק ישוב ממשימותיו. אבל בעניין טרטור לא פעל נכון. באותו איזור נפגעו רבים מכוחותינו. מגד’ 184 הגיעו רק מחצית הטנקים ליעדם באמיר. זה נקרא שנפגע לו חצי גדוד. אם לגד’ 407 נפגע רק שליש, זה עדיין הרבה. מכל מקום ברור שהיה שם כח מצרי יעיל וקטלני.
      3) ההנחה שזהו “מארב בלבד” איננה הגיונית יותר מאשר ההנחה שזהו כח מחופר גדול יחסית. מה פתאום שיהיה שם מארב? הרי המצרים לא חיכו שנבוא משם. לעומת זאת כל הדיווחים היו על ירי מסיבי, כולל של טנקים. תקרא לזה איך שתרצה, אבל זה היה כח אויב רציני שצריך היה להתיחס אליו כך.
      מאחר ולא היה מידע מדויק כל מקומו וגודלו, צריך היה לאסוף מידע זה. את זה אפשר היה לעשות בשתי צורת מקובלות וידועות:
      3.1 – לתחקר את המפקדים והלוחמים שנתקלו שם. זה לא נעשה בצורה מסודרת בשום שלב.
      3.2 – להציב תצפיות שיוכלו לראות את התמונה הכללית מהיכן יורים המצרים ומאיזה כלים. גם זה לא נעשה.
      4) לא נטען שפל’ חריף נכנסה לטרטור כדי לכבוש אותו. מאיפה זה נלקח? רק נאמר שמאחר שגם פל’ חריף נתקלה ולמעשה הושמדה בדיוק באותו איזור אחרי שכבר דווח שהוא “פנוי”, צריך היה להתייחס אליו עוד יותר ברצינות ולבצע את 3.1 ו 3.2 למעלה.
      5) בשלב זה בוודאי שלא היה מקום “להניח” שזהו מארב אלא לנסות להבין מה גודל ומיקום האויב שם וזאת לא נעשה.
      6 ) לכן שליחת שונרי והגדס”ר המוקטן לאותו מקום בלי מודיעין מעודכן ובלי תכנון קרב מצד החטיבה היתה טעות על טעות. זה לא שלא היה זמן לשני הגדודים לתכנן קרב. הם לא ידעו מה יש שם ולכן לא יכלו לתכנן קרב שם. היחידים שהיתה להם תמונה שלמה יותר היו המח”ט ומפקדת האוגדה. מאחר והם ידעו על כל ההיתקלויות והנפגעים הרבים, היה עליהם לבצע פעולה מתוכננת ולא לשלוח לשם גדודים נוספים. זה כן היה “יחידה קטנה אחרי יחידה קטנה”. מי שהניח שזהו “מארב” הניח זאת כי לא טרח לבדוק מה באמת יש שם ע”י תחקור ותצפיות.
      7) המושג “פקק” עלה רק בבוקר ה-16 לחודש כאשר כבר היה ברור לחלוטין שזה לא “פקק” אלא מתחם. מושג זה לא עלה בלילה ואילו עלה, היה טעות חמורה. “פקק” לא חוסם ציר וגורם לנפגעים רבים כל כך. זה היה חייב להיות משהו יותר רציני.
      8) מצד שני נכון עשה אמנון רשף שהורה לגדס”ר לנתק מגע והוא ערך התקפה מתוכננת בבוקר ה-16 לחודש. היה צריך לעשות זאת לפני ששלח לשם את שונרי והגדס”ר.
      9) הסמח”ט פעל מתחת לכל ביקורת. לא ארגן את הכוחות מדרום לצומת, לא תיאם כלום, לא תיחקר את הכוחות שנתקלו ולא עשה כל מאמץ לאתר מה האויב ומה גודלו בטרטור. מאחר והמח”ט היה עסוק באיזור הצפוני והסמח”ט ידע זאת, היה צריך לקחת יוזמה ולפקד על כל הפעולות מדרום לצומת.
      10) בענייין התצפיות, התצפיות לא היו צריכות לגלות “חי”ר בעמדותיו”. הן יכלו לזהות את הבהקי הירי ולקבל תמונה מדויקת יותר על המערך המצרי באיזור טרטור. גם ביום ניתו היה לזהות עמדות חי”ר ע”י זיהוי מקורות הירי, במיוחד של הטילים שמקור הירי שלהם ברור מאוד. מכל מקום לעניין הטילים, לאחר שירו עלינו זיהינו היטב מהיכן מגיעים ובעקבות זאת זהינו גם את החלק הנוסף של קו הטילים (שלא היה…) ע”י זיהוי ה”הסוואה” של עמדותיהם.
      מכל מקום אתה טועה. תצפית סיור יודעת לזהות גם מערך חי”ר. הרי היתה שם חטיבה וגם טנקים. לא כולם כל הזמן היו בתוך החורים שלהם. אכן אם מישהו “הרים משקפת” זה לא עוזר. אבל אם היה מקבל כח סיור הוראה לסרוק את האיזור כי שם תהיה הצליחה, הוא היה יכול לגלות די הרבה. וודאי תוך כדי הקרבות בגלל הבהקי הירי.
      11) לסיור של הגדס”ר ב-9 לחודש בלילה אין כל קשר ליכולת זו. הוא לא התבקש ולא ביצע תצפית אלא רק כדי לזהות כח התוקף אותו. הוא פשוט לא ניסה ולא חיפש. הוא היה מבסוט שלא הותקף.
      12) אנחנו חוזרים לעניין התצא”ות כאילו שהן בלבד היו הפתרון. ברור שהיה טוב יותר אילו היו תצא”ות. אינני פוטר את האוגדה מהאחריות לחוסרם היה עליה לדרוש תצא”ות מעודכנות. “לצלוח לצלוח” היתה אחת הבעיות. אבל תמיד יתגלו בקרב נתונים חדשים. במיוחד בקרבות שריון. השריון נע ומתקדם וגם האויב לא תמיד נשאר במקומו. צה”ל יכול ויודע להגיב על מצבים משתנים ע”י ניתוח האויב ותכנון קרב בהתאם. במקרה של טרטור זה לא נעשה. לא בלילה ולא ביום שלמחרת. זה היה מחדל חמור שעלה לנו בקורבנות מיותרים רבים. פסק זמן לניתוח מצב, תצפיות לאיזור הקרב ומסקנות ופעולות בהתאם היו פותרים זאת.
       

      • 13.2.1
        יאיר ליטוויץ  כתב:

        איציק ידידי,
        לעניות דעתי אתה מבטל בקלות יתרה את הממצאים של ניצן.
        ועוד לדעתי, אתה מציג את המודיעין מתוצפת כחזות הכל. ראשית, תצפית לילה לטווח של כ 7 ק”מ מכישוף אינה יכולה לשמש כבסיס לתכנית אופרטיבית שראשיתה היתקלות (באין התקלות אין ירי ואין זיהוי).
        בלילה  אין ירי טילים מה גם שטנקיסטים מנוסים יזהו טילים בלילה אם יהיה מישהו שיירה אותם לא פחות מהר מתצפיתנים שאינם טנקיסטים.
        אני מזכיר לך שבצומת עצמה זיהיתי טנק מצרי מחופר על פי הפגזים שירה כי את הטנק לא ראיתי.
        טווחים של ר פי גי  עד כ 300 – 400 מטרים אינם יכולים לשמש כנושא לתצפית לילה ארוכת טווח.
        איני מכיר קרב אחד באותה מלחמה שבו הכוח הסתייע בתצפית לילה ארוכת טווח (וגם שלושה ק”מ בלילה זה טווח ארוך.
        איך בדיוק זה יכול להתבצע? התצפית תעדכן את המח”ט או המג”ד וזה את המ”פ וזה את  מפקדי המחלקות? אתה יודע כמוני שבעיית הבעיות בלילה היא מדידת הטווח, בעיה נוספת היא ירי שבא אליך או בזוית ולך תדע מאיזה טווח הוא נורה, וגם אני מנחש, תקבלת נתונים שונים אם תפרוס כמה תצפיות.
        התצפית כן יכולה לעזור ברמת המקרו כלומר לומר כי קיימת עוצמת אש, לדווח על הירי שנורה לאורך כל הציר וכו.
        והדבר הנכון שיש לעשות וגם שאלתי את עצמי בספרי (בזהירות), לעבור לקרב יום, תן לנו לזהות מטרות, תן לנו לנצל את יתרוננו המקצועי בטנקים בירי, ותקצה ארטילריה בכמות מספקת. המעבר מהתקפת לילה להתקפת יום יכול להתבסס על תצפית ארוכת טווח שבה התצפית תדורך על מה לצפות.
        ובעניין ניתוק המגע, כיוון שאמנון הורה לסמג”ד לנתק מגע וזה אלינו לא הגיע, ניתוק המגע היה כמעט באותו הזמן עם הערפל שירד אולי דקות לפני כנסית שונרי.
        שוב בידידות יאיר

    • 13.3
      יאיר ליטוויץ  כתב:

      ניצן ידידי,
      בתוך הניתוח המבריק והמשכנע אתה מצליח כל פעם מחדש להשאיר פינה חשוכה שאולי נטולת חשיבות בעיניך. אני מתכוון לפרק הזמן שבין 0345 שאז בערך מגד הסיור נפגע (ואולי מעט קודם לכן) לבין נטישת הצומת בערך ב 0445 והתכנסות מחדש במתג 51.
      שתי עובדות שאין עליהן מחלוקת ואותן זוכרים היטב כל מי שהיה שם: התנועה לתעלה מהצומת היתה בתוך הערפל הגדול שירד על האיזור (וכיוון שהייתי זה שפיקד על הטנקים שנותרו (וערן על הנגמ”שים) ראיתי בערפל חפוי מצד אחד ואי יכול לזהות מטרות מצד שני וחשש שהמצרים יתגנבו עם הר פי גי אלינו בחסות הערפל מצד שלישי.
      עובדה שניה, כל השעה הזו ירינו והרבה. לא במקרה לחצתי ככל שיכולתי בבוקרו של ה 17 לחודש על חמוש מחדש. רק בצומת יכולנו לירות כמות גדולה כזו של תחמושת.
      אותו קרב שבו עמדנו קצינים זוטרים והשבנו מלחמה שערה נעלם כלא היה בכל הניתוחים שלך על קרב הצומת. אני רוצה להזכיר לך שבבוקר של ה 16 לחודש הצומת עצמה היתה ריקה, לא מצאת שם רק”מ והקמ”ן שעלה שם על מוקש נתקל בהתנגדות של חוליה מצרית ששוטטה שם. גם הרופא הגדודי שמיהר לחלץ את הקמ”ן מהצומת עצמה לא נתקל באויב.
      בתיאור שלך ניצן, ניתן להבין כאילו נתקנו מגע ברגע שהמג”ד נהרג. וממש זה רחוק ממה שהיה שם באמת.
      חבל, היה זה קרב שבו לא היו מפקדים בכירים וכנראה בשל כך הוא נדון להשלח לתהום הנשייה. 
      מציע ומבקש שתבדוק שוב את קורות השעה הזו ותוסיף אותה לממצאים המאלפים והמרשימים שהבאת לפורום.
      בידידות יאיר ליטביץ
       

      • 13.3.1
        ניצן שפירא  כתב:

        יאיר,

        אתה צודק. אבל –
        המאמר עוסק בסיפורה של פלוגה אחת מסויימת מחטיבה 421. יחידות אחרות והתרחשויות אחרות תוארו רק ברקע ורק במידה והיתה להן נגיעה ישירה לסיפור הפלוגה. את הסיפור המלא על “קרב צומת טרטור” אפרסם רק בעוד חודשיים-שלושה ושם יהיה מקום של כבוד גם לגדוד שלך.

תגובך לפוסט