אור ליום ה-9.10.73, היתה חטיבה 421 מרוכזת בחניונים גדודיים לאורך ציר "טליסמן" (כביש טסה-איסמעיליה), מ"טליסמן 34" מזרחה. במרחק מה ממזרח לחטיבה 421, באיזור "טליסמן 39", חנו גדודי חטיבה 500, ובשעה 0530 הגיעה לגזרה גם חטיבה 14.קרא עוד

הפלוגה הגיעה לסיני משבטה בערב שבת 5.10.73 להתארגנות בביר תמדה במסגרת גדוד לא מוכר, עם מג"ד וסמג"ד חדשים ללא לכידות גדודית. לאחר לילה ראשון של התארגנות ללא שינה אספתי את הפלוגה לשיחת מ"פ ראשונה בה אני מנסה להעביר לחיילים את ה"אני מאמין" שלי לקראת ההמשך. אני זוכר שניסיתי להעביר להם את חומרת המצב כפי שאני ראיתי אותו אך חשתי שאינני מצליח. המסר לא עבר. חלפה במוחי המחשבה, אם אני לא מצליח להעביר מסר, איך אצליח לפקד עליהם ולהובילם אלי קרב ?קרא עוד

בצהרי ה-8.10, לאחר כשלון התקפת הנגד של אוגדה 162 ונטישת אוגדה 143 את עמדותיה לצורך התנועה לגזרה הדרומית, פתחו המצרים בהתקפה משלהם, במגמה להשתלט על קו ציר החת"מ, לכל רוחב הגזרה המרכזית והדרומית של הארמיה השניה, בגזרות דיביזיות חי"ר 2 ו-16. התקפה זו לא היתה בגדר ניצול הצלחה עקב יציאת אוגדה 143 וכשלון התקפת הנגד של אוגדה 162, אלא מימוש השלב השני של התכנית האופרטיבית המצרית של מבצע "באדר". הפקודות להתקפה זו שיעדה קו החת"ם ניתנו לחטיבות המצריות כבר ב-7.10קרא עוד

פרק ג’

8.10.73 בין 17:00-18:15 – אוגדה 143
גזרת “טליסמן” – חטיבה 421

בעוד שרידי הגדודים 429 ו-198 נסוגים מ”חמוטל” ומצפון “מכשיר”, הגיעה חטיבה 421 לרכס “ציונה”, השולט מצפון מזרח על “חמוטל” וצפון “מכשיר”.

כאמור, מפקד אוגדה 162 העביר בשעה 1659 דיווח לאלוף הפיקוד לפיו “ציונה” בידי האויב, ואילו מפקד אוגדה 143, שכוחותיו כבר התחילו להגיע באותה עת ל”ציונה”, הודיע לאלוף הפיקוד כי “ציונה” בידיו. הדיווח השגוי של אוגדה 162 הועבר ע”י אלוף הפיקוד לרמטכ”ל בשיחה ביניהם בשעה 1710...

קרא עוד

חלק ב’

קרב קאפורטו – 24.10.17 – 26.10.17

לאיטלקים היה מידע מודיעיני על ההערכות האוסטרית-גרמנית להתקפה, אולם הרמטכ”ל קדורנה, ומפקד המחנה השני שלו – קפלו, המשיכו בהכנות להתקפה ה-12 שלהם, תוך שהם מזניחים את ההתכוננות ההגנתית שלהם, במיוחד במערכי הדרג השני והשלישי, ומרכזים את מירב כוחם – חי”ר וארטילריה, אך גם ריכוזי תחמושת ותספוקת, בדרג הראשון, לקראת ההתקפה הבאה. העתודות לתגבור הדרג השני והשלישי היו מעטות ביותר. ליקוי יסודי נוסף בהערכות האיטלקית היה אורך החזית שעליה הופקד המחנה השני של קפלו – מגוריציה ועד גבול הגזרה הצפוני, כ-65 ק”מ. הדרג הראשון של המחנה כלל 19 דיביזיות שהיו מאוגדות ב-6 גייסות (קורפוסים) – הרבה מעל ומעבר למוטת השליטה המקובלת למחנה...

קרא עוד

חלק א’

בין מאי 1915 לאוקטובר 1917 ניטשה במרחב שבין החוף הצפוני של הים האדריאטי מצפון לעיר טרייאסט (Trieste) לבין האלפים היוליאניים (כיום בתחום סלובניה) מערכת קרבות ה-Isonzo. איזונצו הוא שמו האיטלקי של נהר ה- Soča (מבוטא – סוצ’ה), הזורם מעמק טרנטה (Trenta) באלפים היוליאניים ונשפך אל הים האדריאטי ליד מונטפלקונה (Montfalcone) מצפון לטרייאסט. המערכה באיזונצו היא אחד משדות הקרב הנשכחים של מלה”ע ה-1, וזאת למרות ששיעור האבידות בה היה מחריד, ובאופן יחסי לא נפל כלל משיעור האבידות בבית המטבחיים של החזית המערבית...

קרא עוד

פיענוח תצ”א ועריכת תרשימים  –  ניצן שפירא

פרק ב’

8.10.73  בין 1200 – 1730  –  חטיבה 500

את גזרת פתחת “פוטון” תפס בשעות הבוקר של ה-8.10 גדוד 184 מחטיבה 14. הגדוד נערך משני צידי ציר “טליסמן”, כאשר המג”ד עם 2 פלוגות מוקטנות על “סגול 204″ מצפון ל”מכשיר”, והסמג”ד עם פלוגה מוקטנת בחלק של “חמוטל” שמצפון ל”טליסמן” –  “סגול 205” (1). המצרים לא התקדמו בגזרה זו בשעות הבוקר של ה-8.10, אך הפעילו על יחידות חטיבה 14 אש ארטילרית. בשעה 1045 קיבלה חטיבה 14, כמו שאר יחידות אוגדה 143, פקודה לעזוב את עמדותיה בגזרה המרכזית ולרוץ לגזרה הדרומית...

קרא עוד

חברים שלום,

אני מחפש מידע על הנושא.

1. האם התקבלה החלטה ב- 1948 של בן גוריון או המטה הכללי לפרק את המסגרות הדתיות (במקור פלוגות דתיות של ההגנה ששולבו בחטיבות הלוחמות)?

2. אם התקבלה החלטה – מתי ובאיזה נסיבות?

תודה

סיימון תמיר

קרא עוד

שנת 1954 הינה אחת השנים הסוערות שעברו על מדינת ישראל, למרות שלא נתקבעה ככזו בזיכרון הציבורי. בחודש דצמבר, 1953 מתפטר האב המייסד של המדינה הצעירה, דוד בן גוריון מתפקידו הכפול כראש ממשלה ושר הביטחון. כמחליפיו מתמנים משה שרת כראש הממשלה ופנחס לבון כשר ביטחון. בטרם עזב הזקן את תפקידו, השאיר למחליפו כשר ביטחון ירושה. ביומו האחרון בתפקיד (7 בדצמבר, 1953) הוא ממנה את משה דיין לרמטכ”ל.

בחודש מרץ 1954 מתמנה בנימין גיבלי לתפקיד ראש אמ”ן ובכך משלים את השילוש הבע...

קרא עוד

הפעולה הצבאית המצרית היחידה במהלך מלחמת יום-הכיפורים, שיש בה, אולי, להצביע על כוונה  כלשהי לפתח את  תוכנית המתקפה, ולהרחיבה אל עבר היעדים האופרטיביים בעומק החזית, אל מעבר לקו  12-8 הק”מ – עומקם  המתוכנן של ראשי-הגשר הדיביזיוניים – היא ההתקפה המשוריינת שנערכה ב-14 באוקטובר. התקפה זו, מעצם ניסיונה המהוסס לחרוג מקווי המשימה המתוכננת, הינה ההוכחה המשמעותית ביותר במהלכי המלחמה, לתפישת המלחמה הכוללת המוגבלת בממדיה.

המצ...

קרא עוד